פסק-דין בתיק א 73584/99

מבוא וטענות הצדדים

1.       לפניי תביעה לתשלום המחיר המוסכם, ולחלופין מחיר ראוי, בגין בניית גדר מתכת על ידי התובע בחצרו של הנתבע 2, בעת שהנתבעת 1 הפעילה שם צהרון.

2.       התובע טוען למחיר מוסכם בסך 12,020 ש"ח, נכון ליום 23.8.98, לפי 31 מטר-אורך כפול 2 מטר גובה כפול 320 ש"ח למטר אורך, ובתוספת 2 שערים במחיר 1,050 ש"ח כל אחד (המחירים לפני מע"מ). התובע טוען כי שולמו רק 1,250 ש"ח, לאחר ששיק נוסף בסך 1,350 ש"ח חולל. לפיכך הוא תובע את היתרה המשוערכת, בצירוף מע"מ.

3.       לחלופין תובע התובע מחיר ראוי, לפי חוות דעת מומחה מטעמו, בסך 19,950 ש"ח בצירוף מע"מ, נכון למועד הכנת חוות הדעת (7.12.05).

4.       התובע, שהגיש את התביעה בשמו-הוא, מודה כי העבודה בוצעה על ידי חברה בשם א.ד.ס.מ. קונסטרוקציות פלדה בע"מ (להלן: 'אדסמ'), אולם טוען להמחאת זכותה של אדסמ לידיו [ת/1].

5.       הנתבעים טוענים כי המחאת-הזכות הנטענת אינה אמיתית ואינה תקפה.

6.       עוד טוענים הנתבעים כי הנתבע 2, ולא הנתבעת 1, הוא שהזמין את הגדר. לפיכך הוא בלבד הנתבע הנכון בתביעה.

7.       הנתבעים טוענים כי הוסכם, לאור יחסיהם הקרובים של המתווך ויצמן עם הצדדים ונוכח היכולת והמוטיבציה המוגבלות של הנתבעים, על מחיר מופחת, בסך 5,600 ש"ח. מתוכם שולמו 2,600 ש"ח בשיקים לספק המתכת לפי הנחיותיו של התובע, ו-3,000 ש"ח לידי ויצמן, לפי הנחיותיו של ויצמן שלדבריו התובע היה חייב לו כספים. לפיכך אין הנתבעים חבים לתובע מאומה.

דיון והכרעה

8.       מקובלים עליי טיעוני הנתבעים בסיכומיהם בדבר המחאת-הזכות הנטענת. התובע הודה [עמ' 9 בפרוטוקול] כי לא הוא, אלא אחד גנדי אורמן, היה הבעלים של אדסמ, שהתובע היה מנהלה. התובע לא ביאר על שום מה הומחו זכויות אדסמ, באופן גורף ושיטתי, דווקא אליו. אעיר, למעלה מן הצורך, כי אדסמ חדלה מלהתקיים. נוכח הנסיבות שפורטו בסיכומי הנתבעים עולה לכאורה חשד כי בהמחאות האמורות היה משום אי-כיבוד זכויותיהם של נושים, תוך שהתובע עושה באדסמ כבתוך שלו. לפיכך, על אף ת/1, איני מקבל את הטענה שלפיה הזכויות לתשלום בגין הגדר הנדונה, שהתובע מודה כי היו של אדסמ, הומחו כדין לתובע. נוכח קביעה זו, היה מקום כבר בשלב זה לדחות את התביעה.

9.       למעלה מן הצורך אומר כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את עילת התביעה נגד הנתבעת 1. התובע מסתמך בעניין זה על התמליל, אולם התמליל אינו מגלה ביטוי לחבות אישית של הנתבעת 2, אלא רק נכונות לסייע בגבייה. הנתבע 2 הודה בהתחייבותו כלפי התובע, ובכך שהנתבעת 1 לא הייתה צד לה. התובע לא סתר זאת.

10.   מצאתי טעם בטענת הנתבעים כי בשאלת המחיר המוסכם ניצבת עדות יחידה של בעל דין נגד 3 עדויות מטעם הנתבעים, ש-2 מהן הן לכאורה מאת מי שאין להם אינטרס בתובענה. תמיכה משמעותית בגרסת הנתבעים מצויה בדבריו של התובע בתמליל 3, עמ' 8, כלהלן: "כולכם ביחד או מישהו מכם ישלם את הכסף הזה פי כמה... תשלמו מחיר מלא של הגדר כפי שמוכרים את זה בשוק. העלות שלו 12 עד 15,000 שקל לפני מע"מ, וזה מה שאני דורש כרגע". המשמעות היא, כטענתם ההגיונית של הנתבעים בסיכומיהם, כי המחיר המוסכם היה נמוך משמעותית ממחיר השוק הנתבע. לכך מתווספת התרשמותי ממהימנות העדים, שהייתה חיובית יותר לגבי הנתבעים מאשר לגבי התובע. לאור המקובץ, ובשים לב גם לשאלת מחיר השוק כמפורט להלן, אני מעדיף את גרסת הנתבעים בדבר המחיר המוסכם.

11.   עדות המומחה בשאלת מחיר השוק של העבודה הייתה בלתי משכנעת, במיוחד בהיבט של עלות החומר, בשים לב לעלייה הגדולה במחיר הברזל בתקופה הרלבנטית. עדות המומחה לא תאמה מפורסמות אלו שהמומחה הודה בנכונותן, ולא סיפקה הסבר לאי-ההתאמה. המומחה הניח כי משקל המתכת היה של כ-100 ק"ג למטר-אורך. מנגד עומדת עדותם הבלתי-אמצעית של ויצמן, איש מקצוע בתחום הרלבנטי בעצמו [עמ' 15 בפרוטוקול], ושל הנתבע 2, אשר חש בפועל במשקל הגדר בהזיזו 5 מטר-אורך של הגדר [שם, עמ' 19]. לפי עדויות אלה, משקלו של מטר-אורך גדר - כ-5 מוטות ברזל חלולים בממדים הרלבנטיים - הנו בסביבות 20 ק"ג. גם על יסוד ניסיון החיים - המתגבר בימים אלה של חג הסוכות, שבו רבים מרכיבים ומפרקים סוכות ששלדתן עשויה מפרופילים דומים - אני מעדיף את גרסת הנתבעים בעניין זה. לצורך המחשה, אזכיר כי רוחבו של אחד משערי הגדר הנו כמטר אחד. כלומר, משקלו של מטר-אורך גדר קרוב למשקלו של השער. יכול כל אדם לדמיין לעצמו את השער, המורכב ממספר פרופילים חלולים של ברזל דק למדי, בהתאם למידות הסטנדרטיות שתוארו על ידי העדים בענייננו, כשהוא נשען על הגדר במקום להיות מורכב על צירו. הרמתו של שער כזה דומה יותר להרמתו של מיכל ('ג'ריקן') מים של 20 ק"ג מאשר להרמתם של 5 מיכלים כאלה. התוצאה היא כי את עלויות החומר שקבע המומחה יש להפחית בכ-80%. לאחר ההפחתה, ובשים לב ליחס בין המחיר המוסכם למחיר השוק העולה גם מהודאת התובע כאמור, לא ניתן לומר כי מחיר השוק וחוות הדעת בעניינו מאירים באור בלתי סביר את גרסת הנתבעים בדבר המחיר המוסכם.

12.   לולא האמור לעיל לעניין עצם קיומה של עילת תביעה בידי התובע אישית - היה מקום לתהות אם הפירעון לידי ויצמן, בסך 3,000 לגרסת הנתבע 2, היה בגדר 'פירעון-כשורה'; אם לשאול את המינוח של דיני השטרות. לא הוברר אם היה מצג של התובע שמכוחו היה מקום להתייחס אל ויצמן כאל שלוחו לקבלת כספים. אם ויצמן לבדו הטעה בעניין זה את הנתבע 2, אין הדבר צריך להיזקף לחובתו של התובע. משהודה הנתבע 2 בחבותו לשלם 5,600 ש"ח עבור הגדר, עליו הנטל להראות כי קיים חיוב זה לידי הנושה. דבר זה רלבנטי גם לשאלת פירעונו של השיק הנוסף, שהתובע כפר בפירעונו, בסך 1,350 ש"ח. לפיכך, לו הייתה לפניי תביעה מצד בעל הזכות - הייתי נוטה לקבוע כי הנתבע 2 לא הרים את הנטל להוכיח פירעון של ההפרש בין 5,600 ש"ח, הוא סכום החיוב שהנתבע 2 הודה בו, לבין סכום השיק של 1,250 ש"ח, שהתובע הודה בפירעונו; זאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק (שאלת המע"מ לא הובררה בהקשר זה).

סיכום

13.   התובע לא הוכיח עילת תביעה אישית כלפי הנתבעים, בגין העבודה שבוצעה על ידי אדסמ. לפיכך דין תביעתו להידחות.

14.    נוכח העמימות בעניין זה; והעובדה כי הנתבעים, שהודו בקבלת טובת-הנאה בדמותה של הגדר, לא הוכיחו כי שילמו את מחיר הגדר לגרסתם לידי מי שנשא בעלויות בגינה; והעמימות בדבר יחסי הקיזוז בין התובע לויצמן, שמכוחם דרש ויצמן לקבל לידיו חלק מן התשלום - לא אפסוק הוצאות משפט לזכות הנתבעים, על אף דחיית התביעה נגדם.

15.   סוף דבר: התביעה נדחית ללא חיוב בהוצאות.

ניתן היום, כ"ד בתשרי, תשס"ז (16 באוקטובר 2006), בלשכתי.

שלמה פרידלנדר, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: