פסק-דין בתיק א 732322/05

סלקום ישראל בע"מ (להלן:"התובעת או סלקום") הגישה תביעה בהליך של "סדר דין מהיר" נגד חברת כוכב יפו בע"מ (להלן:"נתבעת 1 או החברה"), טאהר נשאף מואייד (להלן:"נתבע 2") ונאשף ספיה (להלן:"נתבעת 3").

ביום 30.10.02 נחתם הסכם התקשרות בין סלקום לבין כוכב יפו בע"מ - החל ממועד זה סיפקה סלקום לחברה שירותי טלפון נייד.

במסגרת ההתקשרות קיבלה החברה לרשותה 21 מכשירי טלפון נייד, אולם מאחר ולא עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם - הופסקו השירותים  - תוך דרישת תשלום בסך של 48,833 ש"ח המהווה את סך יתרת חובה של החברה לתובעת.

הרכבו של הסכום הנ"ל חישבה התובעת  באופן הבא : קרן החוב - 6,672 ש"ח, דמי יציאה בעבור 19 מכשירים - 31,388 ש"ח, יתרת תשלומים עבור המכשירים - 11,097 ש"ח.

לטענת התובעת, החברה חבה את סכום התביעה מכוח יתרת החובה שנוצרה בכרטסת החברה. בנוגע לנתבעים 2 ו 3, טוענת התובעת, כי כבעלי מניות בחברה וכמנהלים ומכוח צורת התנהלותם יש מקום להרים את מסך ההתאגדות ולחייבם באופן אישי בחובות החברה.

הנתבעים  מודים כי  בחודש אוקטובר 2002 נחתם הסכם התקשרות בין התובעת לבין הנתבעת 1 באמצעות סוכן התובעת מר אבראהים קאסם.  לטענתם, באותו מעמד סוכם בין הסוכן לבין הנתבע 2 כי התובעת תספק לנתבעת 1 כ - 20 מכשירים אשר מתוכם יועברו כ - 8 מכשירים למר פואד ג'בארה שהינו הבעלים של חברת כ.ט טורס בע"מ. והכל בהסכמת נציג התובעת.

טוענים הנתבעים, כי ביום 16.12.03 פנה נתבע 2 למשרדי התובעת ושילם במזומן סך של 9,100 ש"ח. במעמד זה, נאמר לו, כי סכום זה מהווה סילוק כל חובות הנתבעת כלפי התובעת. זאת בנוסף לעירבון בסך 14,000 ש"ח, שהפקידה הנתבעת בידי התובעת. 

הנתבעים 2 ו 3 מודים כי אכן היו בזמנים הרלוונטיים מנהלי החברה. אך יחד עם זאת, אין מקום להרים את מסך ההתאגדות מאחר ופעלו, בתום לב,  בשמה של החברה מכוח היותם מנהליה.

התביעה נוהלה ב"סדר דין מהיר", על כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

דיון

טענתה המרכזית של התובעת היא, כי את חוב הנתבעת 1, יש לייחס לנתבעים 2 ו3, תוך ביצוע הרמת מסך והתעלמות מאישיותה המשפטית הנפרדת.

המסר המרכזי העולה מניתוח תקדימי - בית המשפט -  בנושא הרמת מסך מצוי ברצונה של המערכת השיפוטית לשמר בידיה מכניזם גמיש דיו על-מנת לאפשר לה להתעלם מן האישיות המשפטית באותם מקרים חריגים, שבהם נראה כי החלתו של עקרון האישיות הנפרדת תוליך לתוצאות לא צודקות ולא מתקבלות על הדעת.

יצוין - כי באותם מקרים בהם כן החליטו בתי-המשפט להרים את מסך ההתאגדות,  ניסו בתי המשפט להראות, כי החלטותיהם אלו הן צדדיות ומשניות, מתאימות למקרים קיצוניים בלבד ואינן מעיבות כלל על עקרון האישיות הנפרדת של החברה.

במקרה הנדון - לא מצאתי - כי התקיימו התנאים שצויינו לעיל לצורך הרמת מסך ההתאגדות.

מאחר ודוקטרינת הרמת המסך - נמנית כחריג לכלל - ולפיו לחברה אישיות משפטית נפרדת. נטל ההוכחה לצורך הפעלת דוקטרינת הרמת מסך גבוה מהמקובל. דהיינו - כמות הראיות ומשקלן צריך שיהא מבוסס דיו על מנת שבית המשפט ישתכנע כי המקרה נמנה עם אותם מקרים קיצוניים שבהם בית המשפט יתן ידו ליתן למבקש סעד מסוג זה.

על מנת לתמוך יתדותיה - בטענה ולפיה על בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות תוך התעלמות מאישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, העידה התובעת נציגה מטעמה - היא הגב' שירה עזורי (להלן:"הגב' עזורי או הנציגה"), שתפקידה  "מתאמת תחום בקרה ותפעול משפטי".

עדה זו נתנה הסברים בנוגע לדו"ח פעולות הלקוח שצורף לתצהירה, המגלגל את התנהלות הקשר שבין הצדדים למשך השנים. יחד עם זאת, מעיון בתצהיר אין כל איזכור באשר לכרטיס לקוח הנוסף שנתגלה בישיבת ההוכחות עת נחקרה חקירה נגדית.

להלן חלקים מעדות גב' עזורי - פרוטוקול מיום 22.6.06 שורות ( 27 - 30 ):

" ש. את אומרת בעצם שיש שני כרטיסים ?

   ת. כן. שני כרטיסי לקוח עם מספרים שונים.