פסק-דין בתיק א 73169/04

  רקע עובדתי

1.         התובע הינו תאגיד בנקאי כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981, המנהל עסקי בנק בישראל ומספק שירותים לציבור.

2.         הנתבעים חתמו ביום 22.05.00 עם התובע, על חוזה הלוואה, שצורף כנספח א' לכתב התביעה (להלן: "חוזה ההלוואה"); לנתבעים אושרה מסגרת אשראי עד לסך נומינאלי של 495,000 ש"ח, ובמסגרת זו נפתחו להם חשבונות אצל התובע, שמספרם: 60-01-7015555-10 ו- 59-02-7015555-10 (להלן: "החשבון") והועמדה להם הלוואה.

            באותו מעמד, הנתבעים חתמו גם על נספח לחוזה ההלוואה,לפיו ישלמו את ההחזרים החודשיים, במסלול גמיש, דהיינו 25% מההחזר החודשי המקורי בשנה הראשונה, 50% בשנה השנייה, 75% בשנה השלישית ומהשנה הרביעית ועד סיום תקופת ההלוואה 115.33% מההחזר המקורי (להלן: "הנספח לחוזה ההלוואה").

3.         בתחילת שנת 2003, לא עמדו הנתבעים בתשלומים השוטפים בהלוואותיהם, כך שביום 30.04.03, עמד חוב הפיגורים ע"ס 9,197 ש"ח, וזאת על-פי הפירוט כדלקמן: בהלוואה 60-01-7015555-10 חוב פיגורים בסך 2,408 ש"ח ובהלוואה 59-02-7015555-10 חוב פיגורים בסך 6,789 ש"ח (תדפיסי ההלוואות ליום 30.04.03 צורפו לתיק המוצגים מטעם התובע וסומנו כנספחים ה'1 ו-ה'2 בהתאמה).

4.         התובע נאות, להסדיר עם הנתבעים את חוב הפיגורים האמור, ב-12 תשלומים מחודש מאי 2003 עד חודש אפריל 2004 (הסדר החוב מסומן בתיק המוצגים מטעם התובע כנספח ו') (להלן: "הסדר החוב"); בהתאם לזאת, הוראת הקבע החודשית גדלה בהתאמה, שכן הסדר החוב נעשה במקביל להמשך תשלום החיובים החודשיים השוטפים עפ"י חוזה ההלוואה.

5.         במהלך תקופת הסדר החוב ובהתאם לנספח לחוזה ההלוואה, היה אמור ההחזר החודשי בהלוואות לגדול אף הוא; אך, היות והסדר החוב, גרם לשינוי ידני ויזום של סכום הוראת הקבע, לא בוצעה ע"י התובע (בטעות), הגדלת הוראת הקבע במועד, בהתאם לנספח לחוזה ההלוואה, והיות והנתבעים המשיכו לשלם את הוראת הקבע הקודמת, נוצרה יתרת חוב הנתבעת בתובענה זו.

טענות הצדדים

6.         לטענת התובע ,בחודש יולי 2003, עם תחילת השנה הרביעית להלוואה, היה אמור התשלום החודשי לגדול באופן משמעותי ולהגיע לערכו הנומינאלי המקסימאלי, כמפורט בנספח לחוזה ההלוואה; אולם, בשל טעות אצל התובע, הוראת הקבע המוגדלת (זו הכוללת בתוכה גם את תשלומי הסדר החוב) לא עודכנה בהתאם; על כן, למרות תשלומים שבוצעו על-פי ההחזר החודשי השוטף הנמוך (75%) בצרוף ההגדלה בהתאם להסדר החוב, לא רק שלא קטן חוב הפיגורים, אלא אף גדל באופן ניכר, וזאת בהתאם לתחשיבים הנומינאליים (ללא ריבית פיגורים) ביחס להלוואות הנ"ל ותחשיב כולל (המצורפים ומסומנים נספחים ז'1 - ז'3 בתיק המוצגים מטעם התובע).

            לצורך בחינת התשלום השוטף על-פי ספרי הבנק (התובע) מול התשלומים שבוצעו בפועל וחיובי העמלות, צירף התובע לתיק המוצגים מטעמו, תדפיסי ההלוואות מחודש ינואר 2003 ועד לחודש דצמבר 2004, אשר סומנו כנספחים ח' ו-ט'.

הנתבעים, אשר ידעו, כי באופן סדיר גדל ההחזר החודשי בהלוואתם מדי שנה באחוזים ניכרים, העדיפו "לטמון ראשם בחול" במשך חודשים רבים ולא העמידו את התובע על הטעות, אשר גרמה לכך שהתשלומים שבוצעו לא כיסו את תשלומי ההלוואה הנומינאליים, לאחר ההגדלה בחודש יולי 2003.

זאת ועוד, הנתבעים הפרו את הסדר החוב, אשר ניתן להם לפנים משורת הדין, באופן הבא: הנתבעים לא שילמו כל תשלום בהלוואתם בחודש 03/04; כמו כן, בחודשים 07/03, 01/04 ו- 04/04 לא כובדה הוראת הקבע;

            לפיכך, בתוספת לתשלומים שלא חויבו בהוראת הקבע, כאמור לעיל, הצטברה לנתבעים, יתרת פיגורים נומינאלית, בסך של 10,184 ש"ח, עד למועד הגשת התביעה (10/04).

            לסכום האמור יש לצרף ריבית פיגורים, על-פי תחשיב התובע (נספח יד' לתיק המוצגים מטעם התובע), בהתאם לסולם ריבית הפיגורים (נספח יג' לתיק המוצגים מטעם התובע), כאשר סכום זה הינו בסך 1,246 ש"ח.

            חוב הפיגורים הנומינאלי שנצבר מאפריל 03' ועד אוקטובר 04' (מועד הגשת התביעה) הינו 10,184 ש"ח, בצרוף ריבית הפיגורים שנצברה לתקופה הנ"ל 2,045 ש"ח, מסתכמים לחוב פיגורים בסך של 12,229 ש"ח.

בהתאם לחוזה ההלוואה, הנתבעים התחייבו לשלם לתובע, לפי דרישתו הראשונה, כל סכום שיגיע לתובע, בתוספת ריבית, הפרשי הצמדה, עמלות והוצאות אחרות.

כמו כן, הנתבעים הסכימו בסעיף 24 להסכם ההלוואה, כי ספרי הבנק (התובע) וחשבונותיו, יהוו ראייה לכאורה לנכונותם, לגבי כל הסכומים והפרטים הרשומים בהם, כאשר השגתם הראשונה, אם בכלל, התקבלה רק בשנת 2004, ככל שניתן לראות במכתבי הנתבעים לתובע השגה.

7.         הנתבעים כופרים בחוב וטוענים ,כי החוב על-פי הסדר החוב שולם לתובע במלואו;

לנתבעים נוצר חוב בעקבות מספר הוראות קבע של תשלומי המשכנתא שלא כובדו, עקב עיקול שהוטל על החשבון, ע"י צד ג', אך מייד משהוסר העיקול, הגיעו הנתבעים להסדר החוב עם התובע, באפריל 2003, לפריסת החוב ל - 12 תשלומים.

הנתבעים עמדו בהסדר החוב ושילמו את כולו; שובר תשלום בסך 3,642 ש"ח, אשר צורף לתיק כמוצג נ/1, מהווה את יתרת תשלום החוב לתובע, עד ליום 01.01.04 ויש בו משום הודאה של התובע, כי ביום זה, לא נותרה חובה לתשלום לבנק (לתובע).