פסק-דין בתיק א 72789/04

כללי

1.         עניינה של התובענה שבפניי בתביעה כספית ע"ס 123,917 ש"ח כנגד הנתבעת 1, היא חברה בע"מ וכנגד נתבע 2, החתום על כתב ערבות אישית.

כנגד נתבעת 1 ניתן פסק דין בהעדר הגנה על מלוא גובה סכום התביעה.

נתבע 2, הגיש בקשת למחיקת כותרת שנדחתה ולחילופין בקשת רשות להגן אשר נידונה בישיבה מיום 30.05.05, בה הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו  תינתן לנתבע רשות להגן מבלי להודות בכל טענה.

לפיכך פסק דין זה עוסק בנתבע 2 בלבד, להלן: "הנתבע".

בין הצדדים אין מחלוקת על גובה החוב, אשר נובע מרכישות של הנתבעת 1, להלן: חברת שובלים, מן התובעת כספקית שלה.

כמו כן אין מחלוקת כי פרטי הנתבע מצויים בגוף המסמך, וחתימתו בצירוף חותמת הנתבעת מופיעה בסופו.

טענות התובעת          

2.         הנתבע חתם על כתב ערבות אישית לחובות החברה, כפי שעולה באופן ברור מנוסח המסמך. יש לראות במסמך החתום, חוזה שיש לפרשו לפי האמור בו בלבד.

כמו כן אין הגיון בטענות הנתבע, כאילו הוחתם בשם החברה להבטחת חובותיה. לפיכך יש לחייבו במלוא סכום התביעה.

טענות הנתבע

3.         לטענת הנתבע, בתקופה הרלוונטית עבד כשכיר בחברת שובלים. במסגרת תפקידו הוסמך ע"י שובלים לחתום בשמה על הזמנות ומסמכים אחרים ככל שיידרש ולשם כך קיבל והשתמש בחותמת של החברה.

            החתמתו על כתב ערבות אישית ע"י סוכן מכירות של התובעת בשם גיא נקש, נעשתה אך ורק לשם הבטחת החברה את חובותיה, כפי שהבטיח לו נקש במעמד החתימה. הוא מעולם לא הסכים או התכוון לחתום ערבות אישית לטובתה.

דיון והכרעה

4.         השאלה העומדת לדיון היא האם הנתבע חתום באופן אישי או שמא הנתבעת חתומה על המסמך, באמצעות חתימת מורשה חתימה מטעמה בצירוף חותמת הנתבעת?

נטל הראיה

לטענת התובעת נטל הראיה הינו על הנתבע. אינני מקבל טענה זו. הנתבע כופר בטענת התובעת לפיה חתם כערב אישית לכל חובות החברה. מקום בו הנתבע טוען כי הוטעה לחתום בטענות שונות, אין מדובר בטענת הודאה והדחה כדוגמת "חתמתי כערב אך שילמתי את חובותיי" אלא הכחשת החתימה כמטילה חיוב אישי ולפיכך נטל הראיה נותר על כתפי התובעת.

שקילת הגרסאות                                

5.         הצדדים הביאו בפני ביהמ"ש שתי גרסאות עובדתיות שונות שלמצער אף אחת איננה מושלמת ובכל אחת מצאתי שאלות שנותרו פתוחות ושאינן מתיישבות עם מהלכם ההגיוני והטבעי של העניינים. התחבטתי בין הגרסאות הלוך ושוב ובסופו של דבר מאזן ההסתברויות ונטל הראיה המוטל על כתפי התובעת הכריעו את הכף לטובת גרסת הנתבע.

להלן אבהיר את הלך מחשבתי והמסקנה אליה הגעתי:

עניין הבעלות בחברה

6.         הנתבע העיד במפורש, כך בתצהירו וכך בחקירתו, כי לא הייתה לו כל בעלות בחברה, הוא לא היה זכאי לרווחיה אלא היה בה שכיר בלבד. כמו כן הוא מעולם לא הוצג כשותף או כבעלים בפני מי שעבד מולו.

"מעולם לא הייתה לי שום בעלות ולא אינטרס בחב' שובלים איתן ארזי הנתבעת מעולם לא הצגתי את עצמי בשום דרך ולא ברמז, כי אני בעלים של החברה. מעולם איתן ארזי בשום פגישה שהיה איתי לא הציג אותי כבעלים או שותף או בעל אינטרס כלשהו בעסק שלו...אני עובד שכעיר בחברה נטו. ככה הכירו אותי העובדים והספקים.."

(פרוטוקול דיון מיום 11.9.05, עמ' 12, שורות 1-7)