פסק-דין בתיק א 72598/04

א. רקע כללי

התובעת הנה אזרחית פיליפינית, אשר שהתה בארץ שלא כדין, משנת 2001. 

בתאריך 26.10.04, נעצרה התובעת על ידי משטרת ההגירה ונלקחה אל מתקן המשמורת "רנסנס" בנצרת.

בפני תביעת התובעת לפיצוי בגין נזקים אשר נגרמו לה לטענתה, כתוצאה מכליאתה במתקן המשמורת לאורך זמן רב, ללא סיבה ראויה שבדין, וכן נסיבות מעצרה.

הצדדים הודיעו לבית המשפט, כי לא הגיעו להסכמה בדבר מתן פסק דין לפי ס' 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 ולפיכך, ניתן פסק דין זה בדרך המקובלת.

ב.  טענות הצדדים

1.      טענות התובעת

אקדים ואומר, כי התובעת אינה מלינה על עצם מעצרה ע"י שלטונות ההגירה. התובעת מכירה בעובדת היותה שוהה בלתי חוקית במדינת ישראל ובסכנות הטמונות בכך, כולל תפיסתה והשמתה במתקן משמורת (ראה פרוטוקול מיום 23.12.04 עמ' 3). 

עילת תביעתה העיקרית של התובעת, נעוצה בהליך כליאתה במתקן המשמורת, אשר לדידה התנהל באופן בלתי תקין.

לפיכך, שתים הן טענותיה העיקריות של התובעת:

א.    יחס משפיל ומבזה מצד שלטונות ההגירה- לטענתה, בעת מעצרה, נהגה בה משטרת ההגירה בהשפלה וחוסר דרך ארץ כך שמיד עם תפיסתה, הודיעו לה השוטרים כי תקבל עשר דקות בלבד לאריזת חפציה ובדרכה למתקן המשמורת לא אפשרו לה השוטרים להטיל את מימיה באופן מכובד.

ב.     כליאה שלא כדין- התובעת טוענת כי נכלאה שלא כדין במתקן המשמורת משך ששה ימים, זאת בשל סחבת, רשלנות, סדרי עבודה לקויים והפרת סעיף 13טו(ג) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), המורה, כי החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: "בית הדין"), בעניינו של שוהה שלא כדין, תימסר לידיו על אתר. אפרט בקצרה את השתלשלות העניינים הנטענת על ידי התובעת ואשר מבססת לדידה את הטענה לעיל.   

כאמור לעיל, בתאריך 26.10.04, נעצרה התובעת ע"י משטרת ההגירה ונלקחה אל מתקן המשמורת "רנסנס" בנצרת.

בתאריך 28.10.04, הובאה התובעת בפני בית הדין ועניינה נדון בפני כבוד הדיין אלעד אזר. במהלך הדיון, הודיעה התובעת לבית הדין, כי היא מיוצגת על ידי עוה"ד דרור מאיר ומסרה את מספר הפקס במשרדו, על מנת שיועבר אליו העתק החלטת בית הדין.

בית הדין פסק, כי התובעת תשוחרר בתנאים עד יציאתה מהארץ בהתאם לקבוע בס' 13ו(א)(2) לחוק הכניסה לישראל.

חרף האמור בדין, ולמרות בקשתה המפורשת של התובעת מבית הדין במעמד הדיון, לא נמסרה ולא הועברה החלטת בית הדין אל עורך דינה של התובעת.

למרות פניותיו החוזרות ונשנות של עורך דין מאיר אל הגורמים הרלוונטיים, נמסרה ההחלטה לידיו רק בתאריך 1.11.04, ארבעה ימים לאחר שניתנה ע"י בית הדין. כל אותם ימים, נותרה התובעת כלואה במתקן המשמורת.

מייד עם קבלת ההחלטה, ועוד באותו יום, קוימו התנאים הקבועים בה, היינו הונפקה ערבות בנקאית, נרכש כרטיס טיסה ונחתם טופס התחייבות יציאה מהארץ מורחק/מסורב.

חרף קיום תנאי ההחלטה, שוחררה התובעת רק בתאריך 3.11.04, שישה ימים לאחר החלטת בית הדין לשחררה בתנאים.