פסק-דין בתיק א 72087/04

1.         התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעת לתשלום דמי שכירות בגין נכס אותו שכרה הנתבעת מהתובעת.

הנתבעת הגישה בקשת רשות להגן וטענה כי היא זכאית להפחתת דמי השכירות בשל סיכום שהיה לה עם מנהל התובעת וכן כי יש לה טענת קיזוז לאור  מצבו של הנכס ונזקים שונים שנגרמו לה.

בהחלטה מיום 11.7.05 ניתן פס"ד חלקי עת נדחו טענות הנתבעת בכל הקשור לקיזוז סכומים וניתנה לה רשות להגן רק באשר לטענתה כי בהתאם להסכמה בינה ובין מנהל התובעת, הופחתו דמי השכירות לסך של 4,000 ש"ח לחודש החל מחודש דצמבר 2000 ואילך.

לאור מצבה הרפואי של הנתבעת, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו, ביהמ"ש ייתן פסק דין על סמך החומר בתיק, כולל תצהירי עדות ראשית וסיכומי הצדדים.

טענות התביעה

2.         הנתבעת לא כופרת בחתימת החוזה ובחובתה לשלם דמי שכירות אלא שלטענתה נעשה הסכם מאוחר יותר, בעל פה, אשר הפחית את דמי השכירות.

הנתבעת לא הביאה כל אסמכתא להוכחת טענתה כי סוכם בין הצדדים על הפחתת התשלום.

מנגד התובעת צירפה בנספחים לכתב התביעה ולתצהיר מנהל התובעת חשבוניות המוכיחות את היפוכן של הטענות.

            טענותיה של הנתבעת מהוות טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב ואין להתירן.

טענות ההגנה

3.         בפברואר 2003 סוכם בין הנתבעת לבין יוסף פישלר, מנהל התובעת,  כי השכירות תעמוד על 4,000 ש"ח לחודש לאור מצב הנכס ומצב השוק. וכך מחודש מרץ 2003 ועד חודש יוני 2004 שילמה הנתבעת עפ"י חישוב של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

במהלך כל התקופה התובעת שתקה ולא אמרה מילה. אין זה סביר כי מי שחייבים לו כסף לא ימחה באופן ברור וחד משמעי.

למעשה, הפעם הראשונה בה נשלח מכתב התראה מעו"ד הייתה רק לאחר שהנתבעת הפסיקה לשלם כליל.

גם העובדה שהתובעת הוציאה קבלות ובהן רשמה הערה ממנה עשוי להשתמע כי התשלום אינו בעד חודש מלא, אין בה כלום מאחר ולא הוכח כי הקבלות התקבלו אצל הנתבעת וכי הובא לידיעתה כי התובעת אינה רואה בתשלום הנ"ל תשלום מלא.

דיון והכרעה

4.         הנתבעת איננה כופרת בעצם החתימה על חוזה השכירות, אלא שכאמור טענת ההגנה שלה מתמצית בכך שבשלב מסוים הוסכם בינה לבין מנהל התובעת על הפחתת התשלום.

            גם אם אין טענת ההגנה של הנתבעת טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, אלא טענה בדבר הסכם חדש, בכל מקרה נטל הראיה להוכחת ההסכם החדש מוטל על הנתבעת, ועל פי דיני הראיות יש לבחון  האם גרסתה מסתברת יותר מגרסתה של התובעת.

"המדובר בסיטואציה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש. במצב זה מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו. כאשר הוא אינו מרימו, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה (ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1004; רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע.אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך( 321-320)."

(ראה: ע"א 11100/02 רונן חצור נ' עו"ד ניסים דותן, דינים עליון, כרך סו, 920)

5.         גרסתה המלאה של הנתבעת כפי שעולה מבקשת הרשות להגן הינה כי בחודש פברואר 2003 ביקשה להפחית את דמי השכירות ל 4,000 ש"ח לאור התנאים שנוצרו במשק ולאור מצבו הירוד של הנכס.

לטענתה בתאריך 3.3.03 שילמה 4,000 ש"ח עבור חודש דצמבר 2002, ב 10.3.03 שילמה 4,000 ש"ח עבור חודש ינואר 2003 וכך הלאה.

הסך של 8,000 ש"ח אשר שולם בתאריך 28.10.03 ניתן עבור ספטמבר ואוקטובר 2003. התשלום הבא אחריו היה עבור נובמבר וכך עד יוני 2004 אשר שולם בעבור מרץ 2004.

התשלום המופחת הוסכם עם יוסף פישלר, והתובעת מעולם לא טענה שמדובר בהפרה של החוזה.