פסק-דין בתיק א 71995/04

עניינו של פס"ד זה בהסכם לביצוע שיפוצים שנכרת בין הצדדים.

לטענת התובעת, בחודש ינואר 2004, הוסכם בין הצדדים, כי הנתבע יבצע בדירתה עבודות שיפוץ.

עלות השיפוץ הוערכה בין 25,000 ש"ח ל- 30,000 ש"ח (כולל מע"מ). לבסוף, הוסכם בין הצדדים, כי הסכום יעמוד על סך 25,000 ש"ח, וכי העבודה תבוצע לכל היותר, בתוך 3 שבועות עד חודש ימים.

העבודות נמשכו חודש ימים נוסף מעבר למה שסוכם.  העבודות שבוצעו בוצעו שלא כיאות, והנתבע התנה את המשך סיום העבודה בתשלום מלוא התמורה, אלא שגם לאחר שזו שולמה, הוא לא השלים את העבודה.

התובעת פנתה למהנדס בנין על מנת שהלה ייתן חוות דעת לגבי הליקויים בעבודות שבוצעו, וזה האחרון העריך את הליקויים בסך של 11,852 ש"ח.

בנוסף, נגרמו לתובעת נזקים נוספים עקב אי עמידת הנתבע בהסכם ובכלל זה, עלות חוות הדעת, התקנת נקודות גז, חומר איטום, שכר רצף, החלפת צילינדר בדלת והחזר מע"מ . כל אלו הגיעו לסך של 19,998 ש"ח ובתוספת הסכום שנקבע ע"י השמאי, סך כל הנזק עמד על 30,000 ש"ח.

התובעת שלחה מכתב דרישה ביום 10.10.04 לנתבע, אך זה דחה את דרישתה.

הנתבע טען מאידך, כי עמד בכל תנאי ההסכם וכי התובעת היא זו שהפרה אותו ולא קיימה אותו. לטענתו, המסמך שהוצג על ידי התובעת בקשר לעלות סך כל העבודה - זויף, וכי הסיכום בין הצדדים במסמך, היה על סך 33,000 ש"ח. בנסיבות אלו, התובעת חייבת לו עבור העבודות עליהן סוכם במקור, סך של 8,000 ש"ח, עבור עבודות נוספות שביצע היא חייבת סך של 4,000 ש"ח וכן 10,000 ש"ח בגין פיצויים מוסכמים ולפיכך, הגיש הנתבע תובענה שכנגד.

בתחילת הדיון, סירב ב"כ התובעת למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש (ראה פרוטוקול הישיבה מיום 8.3.05). בסופו של דבר, התרצה ב"כ התובעת וב"כ הצדדים הודיעוני, כי הסכימו על מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש (ראה פרוטוקול הדיון מיום 14.6.05).

משהפקידו שני הצדדים בקופת ביהמ"ש, סכום על חשבון שכר המומחה, מיניתי את המומחה מהנדס הבניין ושמאי המקרקעין, מר אייל שנהב, כדי שיעריך את שווי העבודות הכוללות ובכלל זה, את העבודות הנוספות, ויקבע אם קיימים פגמים בעבודת הנתבע.

קבעתי, כי המומחה יבדוק את טענות הצדדים בתביעה ובתביעה שכנגד, והוריתי לו להתייחס בחוות דעתו לאפשרות של תיקון הליקויים, ועלות תיקון זה. במקרה ולא ניתן לתקנם, נתבקש המומחה לאמוד את שווי ירידת הערך או הזיכוי שיש לזכות את מזמין העבודה, בגין הליקוי שלא ניתן לתיקון.

ביום 22.8.05 ביקר המומחה בנכס בנוכחות הצדדים והגיש חוות דעתו לביהמ"ש.

בדיון שהתקיים בפני ביום 9.10.05, ביקש ב"כ התובעת להציג למומחה שאלות הבהרה.

בישיבה זו הסכימו הצדדים, כי אפסוק בפשרה במחלוקת זו לפי סעיף 79א', וזאת לאחר שהתרתי לב"כ הצדדים, לשלוח שאלות הבהרה למומחה, ואפשרתי לכל אחד מהם לסכם בקצרה ובעל פה, בטרם מתן פסק דיני זה.

ב"כ התובעת שלח למומחה ביום 2.11.05 שאלות הבהרה, וביום 9.11.05 השיב המומחה לשאלות אלו.

ביום 11.12.05 סיכמו בפני הצדדים, כל אחד את טענותיו.

טענתה המרכזית של התובעת הינה, כי על פי ההסכם, על הנתבע היה לסיים את העבודות, לא יאוחר מאשר תוך חודש ימים, כאשר אלו החלו ביום 21.1.04.

ההסכם שנכרת בין הצדדים צורף לכתב התביעה ולתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת (נספח א'), הוא נעשה בהסכמה מלאה והנתבע חתם עליו לאחר שעיין בו, למד את פרטיו והסכים לו.

טענתו של הנתבע, כי  ההסכם זויף ושונה, לא הוכחה ולא הובאה כל ראיה לכך. הנתבע חתום על כל אחד מעמודי ההסכם ולפיכך, יש לראות בהסכם כמחייב את הצדדים וכהסכם שנכרת ונחתם ע"י הצדדים, מתוך כוונה לקיימו ולמלא אחר כל המחויבויות הכלולות בו.