פסק-דין בתיק א 719766/04

רקע

1.         התובעת הינה חברת ביטוח (להלן :"התובעת" או "המבטחת"), אשר עשתה ביטוח מקיף לרכב מסוג סיאט איביזה, שנת ייצור 2002 (להלן: "הרכב"), עפ"י פוליסה שתוקפה מיום 01.08.03 ועד ליום 31.07.04 ושמספרה 8027044379/03 (להלן: "הפוליסה" או "הפוליסה הנוכחית").

2.         לטענת התובעת, הפרמיה השנתית שנקבעה בסך 4,565 ש"ח, לא שולמה ולפיכך, בוטלה הפוליסה, והנתבעים נותרו חבים לתובעת את הפרמיה  שלא  שולמה, עד למועד הביטול   (28.10.03), בסך של 1,044 ש"ח.

3.         הנתבעים טוענים, כי לא בכדי לא שילמו את הפרמיה, וכי התיאור המתואר ע"י התובעת בכתב התביעה, הינו חסר ומציג תמונה לא נכונה, וכי הם לא רק שאינם חבים את הסכום הנתבע, אלא שהתובעת (ביחד עם סוכן הביטוח דורון ענק הביטוח), היא זו שחבה להם כספים ולפיכך הגישה תביעה שכנגד ע"ס 12,295 ש"ח.

4.         הנתבעים הינם אחים והינם הבעלים והמחזיקים ברכב (להלן: "הנתבעים" או "המבוטחים").

            ביום 12.10.03, בעת שנהג  הנתבע 1 (להלן: "אלון") ברכב, ארעה תאונת דרכים ולרכב נגרם נזק.

            התובעת סירבה לשלם את תגמולי הביטוח בטענה, כי אלון טרם הגיע לגיל 21 וכי הפוליסה מכסה רק נהג שגילו מעל 21.

5.         הפוליסה הנוכחית נכנסה לתוקף כאמור ביום 01.08.03.

הנתבעים ביטחו את הרכב עפ"י הפוליסה בשנה הקודמת, דהיינו מיום 31.07.02 ועד ליום 01.08.03, עפ"י פוליסה שמספרה זהה, אלא שסיומה בהתאם לשנה 2002 (להלן: "הפוליסה הקודמת").

6.         הפוליסה הקודמת חלה על נהג שגילו 17 ומעלה בעוד שהפוליסה הנוכחית , לפי הכתוב בה, חלה על נהג שגילו מעל גיל 21 .

            אלון שנהג ברכב, הגיע לגיל 21 ביום 31.10.03, דהיינו 19 יום לאחר מועד התאונה, ולפיכך, לגרסת התובעת, האירוע אינו מכוסה בפוליסה והנתבעים אינם זכאים לתגמולי ביטוח בגין הנזקים שנגרמו לרכבם.

7.         הנתבעים כופרים בגרסת התובעת וטוענים, כי תנאי הפוליסה הקודמת המשיכו לחול ובכלל זה התנאי, כי היא מכסה כל נהג מעל גיל 17, ולפיכך האירוע התאונתי מכוסה ועל התובעת לשלם להם את תגמולי הביטוח.

טענות הצדדים

8.         טענות התובעת בקשר לחוב הפרמיה הינן פשוטות וברורות, ולמעשה הנתבעים ככלל, אינם כופרים בחבותם לתשלום הפרמיה (ראה סעיף 2 לכתב ההגנה, ס' 2 לכתב התביעה שכנגד ומכתב ב"כ מיום 17.02.04, בה מודים הנתבעים בחבותם לתשלום הפרמיה).

            בצד הודאתם בחבותם לשלם את הפרמיה, ניסו הנתבעים, "בלשון רפה" ו"באותה נשימה", לכפור בחבותם (ראה ס' 6 לכתב ההגנה), כאשר טענו, כי גובה הפרמיה השנתית המוסכמת, הייתה 3,800 ש"ח ולא 4,565 ש"ח וכי הם לא קיבלו הודעות בטרם ביטול הפוליסה.

            טענה זו של הנתבעים נטענה אומנם ( וחבל שנטענה שכן כפי שיפורט בהמשך מודים הנתבעים למעשה בסכום הנתבע), אך משמעותה הכספית הינה שולית ומזערית וכבר עתה ניתן לקבוע, כי ככלל, דין תביעת התובעת להתקבל ויש לחייב את הנתבעים בתשלום הפרמיה והשאלה היחידה שנותרה לכאורה במחלוקת בעניין זה הינה, מהו הסכום שיש לחייבם.

            טענתם המרכזית של הנתבעים מתמקדת בטענה, כי הינם זכאים לתגמולי הביטוח בגין הנזק שנגרם לרכבם בתאונה ומסכום זה יש לקזז את חוב הפרמיה המגיע לתובעת.

9.         השאלה שבמחלוקת הינה, האם חלות הוראות הפוליסה הקודמת או הוראות הפוליסה הנוכחית, כאשר ההבדל בין שתי הפוליסות, נעוץ בשאלת היקף הכיסוי שניתן בפוליסה   בפוליסה הנוכחית, לאור תיקונה במועד התאונה.

            פתרון השאלה שבמחלוקת, נעוץ בין היתר, בקביעה אילו הסכמות היו בין התובעת לבין הנתבעים בעת חידוש הפוליסה ביום 25.06.03 או ביום 17.09.03, ובעת שהצדדים נפגשו והחליטו לשנות את הפוליסה (לגרסת התובעת מאותו היום ולגרסת הנתבעים ביום הגיע אלון לגיל 21) (להלן: "הפגישה") .