פסק-דין בתיק א 719/04

תביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין. 

העובדות הצריכות לעניין

1.         התובעת, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל (להלן: " המינהל"), מנהלת על פי חוק את קרקעות קרן קיימת לישראל (להלן: " קק"ל").

הנתבעת מס' 2 נפטרה ביום 23.12.99 והנתבע מס' 1 הוא בנה ויורשה (להלן ובהתאמה " המנוחה והנתבע").

המנוחה היתה הבעלים במושע של מחצית מהזכויות בחלקות 4, 5 ו-20 בגוש 12158 בשטח כולל של 25,775 מ"ר (להלן: " המקרקעין").

ביום 3.7.61 נחתם הסכם מכר, בדרך של חליפין,  בין המנוחה לבין קק"ל (להלן: " הסכם החליפין") - וראה סעיף 3 לחוק המכר, התשכ"ח-1968, הקובע כי הוראות החוק יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על חליפין. על פי הסכם החליפין, העבירה המנוחה את כל זכויותיה במקרקעין תמורת חלק מחלקות 31 ו-32 בגוש 12156 בשטח כולל של 8,959 מ"ר (להלן: " השטח החלופי").

מספר שנים לאחר מכן, קק"ל רכשה גם את המחצית השניה של הזכויות בחלקות בהם נמצאים המקרקעין, כך שאם תתקבל עתירתה דכאן, היא תירשם כבעלים בשלמות של חלקות 4, 5 ו - 20 בגוש 12158.

2.         חלפו שנים, קק"ל קיבלה חזקה במקרקעין, והחכירה באמצעות המינהל, חלק מהמקרקעין למושבים שנטעו בהם מטעים ומחזיקים מני אז בשטחים שהוחכרו להם. 

אלא, שזכויות המנוחה במקרקעין לא נרשמו על שם קק"ל, מאחר שנפלה טעות סופר במספר הגוש שצויין בהסכם החליפין, ובמקום שיירשם 12158, נרשם בשגגה 19158. בשל כך, לא נרשמה הערת אזהרה לזכות קק"ל מכוח הסכם החליפין, ולא הושלם הרישום על שם קק"ל בלשכת רישום המקרקעין. ביני לביני, רשם הנתבע בלשכת הרישום המקרקעין, את הזכויות במקרקעין על שמו, מכח צו ירושת אמו המנוחה, וביום 16.6.2003 אף הגיש כגד התובעת בבית משפט השלום בחדרה, תביעה לפירוק שיתוף. או-אז נזדעקה התובעת והגישה התביעה דכאן, לאכוף את הסכם החליפין בדרך של רישום הזכויות במקרקעין על שמה בלשכת רישום המקרקעין.

טענות הנתבע

3.         אין חולק, שכאשר הנתבע רשם על שמו את המקרקעין, הוא היה מודע היטב להסכם החליפין, אלא שלטענתו, קק"ל והמינהל אינם זכאים לאכיפת הסכם החליפין.

הנתבע העלה בכתב הגנתו טענת התיישנות, אך זנח הטענה בסיכומיו.  מכל מקום, טענת ההתיישנות אינה מהווה מחסום לתביעת האכיפה, נוכח הלכת ע"א 1559/99 צימבלר נ' תורג'מן, פ"ד נז(5) 49 (2003).

הנתבע טען בנשימה אחת, כי הסכם החליפין לא נכנס כלל לתוקף, כי הוא או המנוחה זכאים לבטל את ההסכם הן בשל חוסר תום לב במו"מ או בשל הטעייה או טעות, והן בשל הפרת ההסכם על ידי קק"ל, וכי ההסכם אף בוטל בפועל על ידי המנוחה. למרות שטענות אלו אינן מתיישבות זו עם זו,  אתייחס אליהן כאל טענות חלופיות, ואדון בכל אחת מהן בנפרד.

הטענה כי הסכם החליפין לא נכנס כלל לתוקף

4.         על פי הסכם החליפין, היה על המנוחה לשלם לקק"ל עם השלמת העסקה סך של 200 ל"י, בנוסף למקרקעין שהועברו על ידה. לטענת הנתבע, העובדה שהמנוחה לא שילמה לקק"ל סכום זה, מעידה שההסכם לא נכנס כלל לתוקף.

ברם, לא הוכח כי המנוחה לא שילמה את הסכום שהתחייבה לו בהסכם החליפין. נהפוך הוא. הנתבע הציג טיוטא של המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי לביטול הסכם החליפין. הטיוטא נערכה על ידי אחד מעורכי הדין שייצגו את המנוחה בשעתו במגעיה מול המינהל, אך התביעה לא הוגשה לבסוף (נספח י לתצהיר הנתבע). בסעיף ד' לאותה טיוטה, נתבקש בית המשפט " ליתן צו הצהרתי כי על המשיבה להחזיר למבקשת את הסך 200 ל"י בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 10.7.61 ועד התשלום המלא בפועל". דומה כי יש בכך להעיד שהמנוחה שילמה סכום זה בשעתו, שאם לא כן, מדוע ביקשה מעורך דינה לתבוע השבה של הסכום?

5.         גם בהנחה שהמנוחה לא שילמה לקק"ל 200 ל"י כפי שנתחייבה בהסכם החליפין , מה שלא הוכח, אין בכך כדי לקבוע שההסכם לא נכנס לתוקפו. אין חולק שקק"ל כבר תפסה חזקה לפחות בחלק מהמקרקעין והמינהל אף החכירם לצדדים שלישיים. דהיינו, מבחינת קק"ל, ההסכם בוצע בפועל, וגם אם קק"ל ויתרה בשעתו על התשלום של 200 ל"י מצד המנוחה, אין בכך כדי לגרוע מתוקפו של הסכם החליפין, באשר רשאי נושה לוותר על חוב של החייב.

6.         הנתבע הצביע על כך שהסכם החליפין אושר בדירקטוריון קק"ל רק ביום 31.8.67 (סעיף 7 נספח ד' לתצהירה של גב' סגל) כשש שנים לאחר כריתתו. לטענתו, יש בכך להוכיח, שהסכם החליפין לא נכנס לתוקף.

ברם, לא ניתן ללמוד מנוסח הסכם החליפין, שאישור העסקה על ידי קק"ל מהווה תנאי לשכלול החוזה. להבחנה בין תנאי לביצוע החוזה לבין תנאי לשכלול החוזה, ראה, לדוגמה, ע"א 220/83 רוטברג בע"מ נ' חברת פלמה בע"מ, פ"ד לט(2) 372 (1985); ע"א 464/81 מפעלי ברוך שמיר חברה לבנייה ולהשקעות בע"מ נ' הוך, פ"ד לז(3) 393, 414 (1983).