פסק-דין בתיק א 716785/07

התובעת הגישה תביעה כספית בסדר דין מקוצר לתשלום סכום של 36,762 ש"ח וזאת בגין חוב ארנונה לתקופה שביון 1.1.05 ועד ליום 30.4.07 וזאת בגין הנכס ברחוב גילדסגיים 3 ברמת-גן, הידוע כגוש 6235 חלקה 743 (להלן: "הנכס").

הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן, ולאחר דיון שהתקיים לפני כבוד השופטת פרוסט, ניתנה להם רשות להתגונן כנגד התביעה.

אין חולק כי הנתבעים הם הבעלים של הנכס והם הרשומים בספרי התובעת כמחזיקים בו בתקופה הרלוונטית לדיון.

טענותיהם המרכזיות של הנתבעים הן כי היו זכאים לפטור מארנונה בגין הנכס, שבנייתו והשיפוצים טרם הושלמו; הם היו זכאים להנחת "נזקק"; וכי הנכס קטן מהגודל הנטען על ידי התובעת, ומשכך גודלו שגוי.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והתקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקרו המצהירים על תצהירים.

הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

מגורי הנתבעים בנכס :

ראשית דבר, יובהר שעל פי הודאת הנתבעים עצמם הרי הם מתגוררים בפועל בנכס החל ממאי 2006, אולם לשיטתם השיפוצים בבית טרם הסתיימו.

מנגד, טוענת התובעת כי מבירור שערכה הובהר כי הנתבעים מתגוררים בנכס כבר מראשית שנת 2005, ואף ייתכן שממועד מוקדם יותר.

טענה התובעת כי מפניות שהתקבלו אצלם, התברר כי הנתבעים מתגוררים בנכס מראשית שנת 2005 ואף ממועד שקדם לכך ולכן שונה סיווג הנכס מ-"לא ראוי לשימוש" ל-"מגורים".

הנתבעים פנו בעניין זה ישירות לראש העירייה וסוכם בין הצדדים כי יתבצע ביקרו בכנס ולאחר הביקור, אם יוחלט שהנכס אינו ראוי למגורים אם לא. ביקור כזה נערך, והשתתפו בו, בין היתר גם עוזר ראש העירייה וכן גב' טובה דואני, שהעידה לפני.

בתצהיר עדותה הראשית פרטה את ממצאי הביקור בנכס, מהם ניתן היה ללמוד כי הנכס היה מאוכלס, הבית נקי וראוי למגורים, ללא סימנים המעידים על עבודות בנכס. כאמור בתצהירה, לא זו בלבד שלא היה רמזים לפסולת בניין ולעבודות בנכס, הרי כל הממצאים הובילו למסקנה כי המדובר בנכס בו מתגוררים הנתבעים.

עדותה של גב' דואני לא נסתרה כלל בחקירתה הנגדית, והשאלות שנשאלה לעניין ביקוריה בנכס לא היה בהן כדי לסתור את עדותה, ולפיכך אני קובע כעניין שבעובדה שממצאי התובעת בביקור שנערך עם עוזר ראש העירייה, היה בהם ללמד על כך כי הנכס היה ראוי למגורים ולכך בדין שינה התובע את סיווג הנכס.

זאת עוד; מעבר לממצאים הסובייקטיביים הרי ניתן ללמוד על מגורים בנכס גם לאור צריכת המים בנכס, שלא השתנתה בתקופה בה נטען על ידי הנתבעים שלא התגוררו בנכס לבין התקופה בה התגוררו בו.

ממכתבה של העובדת הסוציאלית מחודש יולי 2004 (נספח ו לתצהיר גב' דואני) מלמד כי הנתבעים מתגוררים בבית, לדבריהם כפי שבאו על הכתב, עוד משנת 2002, אולם אציין שבכתב העובדת הסוציאלית נאמר כי בניית הבית טרם הושלמה מאחר וחסרים בו חלונות, תריסים מעקה וכד' (כך במכתב).

תשובותיו של הנתבע במסגרת חקירתו הנגדית, לא היה בהן כדי לסתור את טענות התובעת , ולא היה בהן כדי לעלות בקנה אחד עם המסמכים שהוצגו לפניי. לגבי השאלה כי העובדת הסוציאלית ציינה במכתבה כי הוא מתגורר בנכס משנת 2004, כל שאמר הוא - "לא יכול להיות שזה ב- 2002". תשובה שלא היתה סבירה, ולא היה כדי לסתור.

הנתבע העיד כי לאחר פינוי הדירה הקודמת על ידי כונס הנכסים עבר לגור בנכס "נזרקנו לרחוב. מה הייתי צריך לעשות".

מהאמור אני למד כי בדין שינתה התובעת את סיווג הנכס, באשר הראיות האובייקטיביות לימדוה כי כך הדבר, והנתבעים לא הצליחו לסתור עניין זה.

טענות הנתבעים כי עברו להתגורר בקרוון ובבית הורי הנתבע, לא גובו בעדות שהיא, למרות שהיה יכולים לעשות כן, ולכן לא היה בידי לקבל טענותיהם אלו.