פסק-דין בתיק א 714217/03

בפני תביעה כספית על סך 5,708 ש"ח, נכון למועד הגשתה 15.3.03.

סלע המחלוקת כאן בשאלה, מיהו שחייב לשלם את דמי הביטוח עבור פוליסת ביטוח אשר הופקה ביום 10.2.02 על ידי התובעת, ואשר הנתבעת רשומה בה כמוטבת.

התביעה :

התובעת טענה כי הפיקה פוליסה ביום 10.2.02 עבור ביטוח רכב מסוג משאית מדגם דאף, מ.ר. 2641915 (להלן: "הפוליסה"). המוטבת בפוליסה היא הנתבעת, שפסר עדי.

הנתבעת שילמה סכום חלקי בלבד ולא יספה. על כן, ביטלה התובעת את הפוליסה ביום 15.5.02 והיא דורשת את התשלום החלקי, עבור התקופה בה היתה  המשאית מבוטחת אצלה.

בישיבת יום 23.3.04, הופיע סוכן הביטוח מר אליהו גביש. מר גביש העיד מטעם התביעה. מעדותו עלה, כי המבטחים היו עמי ועדי שפסר. לדבריו, אישים אלו ביצעו באמצעות משרדו ביטוחים שונים, ולרבות ביטוח המשאית נשוא התביעה. כאשר נשאל כיצד נעשתה הפנייה, הסביר כי כבר היה ביטוח קודם, ונתבקשה לבצע החלפתו למשאית אחרת. לשאלה מי יצר עימו קשר השיב: "דיברו לסירוגין עמי ועדי. עדי עסקה יותר בחשבונות הבנק" (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 23.3.04 שורות 18-17).

עוד העיד סוכן הביטוח כי תוך כדי עשיית הביטוח הוציאה המבטחת לבנק הפועלים אישור, כי הפוליסה משועבדת לטובתו וזאת באמצעות המסמך ת/2. כן הוגש המסמך ת/3 המלמד על כך, שהמשאית בוטחה על ידי אותו מבטח גם בביטוח חובה.

בשאלת היריבות אמר הסוכן מפורשות: "עדי ועמי ניהלו את ההתקשרות איתנו לסירוגין. חשבון הבנק, אם אני לא טועה, היה על שמה. שניהם דיברו איתנו. הפוליסה יצאה על שמה לפי בקשתם". (עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת יום 23.3.04 שורות 11-10).

בחקירתו הנגדית, הסתבר כי הסוכן אינו מכיר את הנתבעת. כך למשל טעה לתאר אותה כאישה צעירה בת פחות מ- 30 שנה, רעייתו של עמי. בפועל מסתבר כי זו גברת בוגרת, אימו של עמי (עמ' 4 לפרוטוקול ישיבת יום 23.3.04 שורות 6-5). כאשר עומת הסוכן עם עובדה זו, אמר כי ייתכן שהנתבעת היא האם  ולא הרעייה, וכי הרעייה שמה יתכן ושמה של הרעייה הוא חגית. בהמשך אמר העד כי על פי המסמכים שברשותו אכן צוין כי עדי שפסר הינה האם.

ההגנה :

הנתבעת מצידה, הכחישה את התביעה נגדה מכל וכל. הנתבעת טענה להעדר יריבות בינה לבין התובעת. לדידה, לא נקשר קשר חוזי עם התובעת ואין לה זיקה לתביעה זו כלל. הנתבעת לא התייצבה להעיד בישיבת יום 23.3.04 ועדותה נשמעה בישיבת יום 21.9.04.

על פי גרסתה, איש לא פנה אליה כדי לבטח את המשאית נשוא התביעה וזאת למרות שכתובתה לא השתנתה במהלך 30 השנים האחרונות. היא הכחישה כל היכרות עם סוכן הביטוח, מר גביש וגרסה כי אינה מודעת לכך שהמשאית בוטחה בשנת 2002 על ידי חברת מנורה (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 21.9.04 שורות 18-7).

בחקירתה הנגדית אישרה העדה, כי חתמה על אישור שינוי רישום הבעלות, לצורך העברת המשאית על שמה. המסמך נושא את פרטיה האישיים כגון מספר טלפון נייד ומספר ת.ז. (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 21.9.04 שורות 19-13).

העדה גרסה כי היא פנסיונרית בת 66 ואינה עובדת. לדבריה אינה עובדת עם הבן עמי. כלשונה: "זה לא עסק משפחתי. נתתי הלוואה לבן. אני לא שותפה בעסקים ולא מעורבת. עזרתי לבני. כדי שיהיה לי ביטחון להלוואה התניתי שהמשאית תהיה על שמי". (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 21.9.04 שורות 24-23).

העדה טענה כי ביטוח המשאית לא ענין אותה, וכל מעורבותה התמצתה בנושא העברת הבעלות (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 21.9.04  שורות 14-11). היא היתה רגועה שכן "המשאית לא היתה בידי אדם זר, אלא בידי בני" (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 21.9.04  שורה 18).

מעבר לכך לא ידעה דבר. היא לא ידעה שהרכב היה מבוטח ולא היתה מודעת לכך שהפוליסה משועבדת. כל שידעה, לטענתה, הוא כי המשאית היתה משועבדת לבנק. לדבריה: "זה היה התנאי, אחרת לא היו נותנים לי הלוואה" (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 21.9.04 שורות 4-3).

מסקנות :

מהעובדות כפי שגוללו בפני שני הצדדים עולות המסקנות הבאות:

המשאית בוטחה על ידי התובעת, בעקבות הזמנת ביטוח שנעשתה אצל סוכן התובעת, מר גביש.