פסק-דין בתיק א 7083/01

1.         הנתבע מס' 2 (להלן: " הנתבע") נתבע על פי כתב ערבות, לחובותיה של הנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת"), עליו חתם, לטענת התובעת, בהיותו מנהלה של הנתבעת ובעל המניות היחיד בה.

כנגד הנתבעת ניתן פסק דין בהליכים המקדמיים, ונותרה לדיון חבותו של הנתבע.

טענתו היחידה של הנתבע הינה שחתימתו על כתב הערבות זוייפה.

התובעת הגישה עותק מכתב הערבות, שכן כתב הערבות המקורי לא אותר, וזאת - למרות פניית התובעת אל הפרקליטות, לה נמסר כתב הערבות במסגרת תיק המשטרה אשר נפתח עקב תלונות על מעשי מרמה ו"עוקץ" מצד הנתבעים. בהעדר כתב ערבות מקורי לא ניתן להמציא חוו"ד של מומחה כתב יד.

2.         כפי שיובהר להלן, לא התנהלה תביעה זו בדרך השגרה, אולם, בסופו של דבר, נקבע דיון הוכחות ופסק הדין ניתן לאחר שכל צד הביא את הראיות אשר בחר להביא ולאחר שהצדדים הגישו סיכומים בכתב.

בישיבת קדם המשפט אשר התקיימה ביום 26.2.04, לאחר שב"כ התובעת הצהיר כי הוא יוכיח את חתימתו של הנתבע על כתב הערבות באמצעות העדת עד אשר הנתבע חתם  בפניו, קם הנתבע ואמר:

" אם יהיה אדם שיאמר שחתמתי בפניו אשלם מיד את כל התביעה. אם לא יבוא אדם כזה אבקש לדחות את התביעה ולפסוק לטובתי".

בעקבות כך הגישה התובעת תצהיר מטעם מר אוסמה סרוג'י (להלן: " סרוג'י"), אשר עבד במועד הרלבנטי אצל התובעת. אוסמה הצהיר, כי הוא הגיע למקום עסקה של הנתבעת, ופגש במקום אדם אשר הזדהה בפניו בשם אבי כהן. אותו אדם מסר בידי אוסמה שיקים עבור סחורה שסיפקה התובעת לנתבעת, ואף חתם בפניו על כתב הערבות.

סרוג'י נחקר על תצהירו והעיד כי הוא לא זיהה את החותם באמצעות תעודת זהות, וכי, מאחר שהוא ראה את החותם פעם אחת בלבד, מספר שנים לפני עדותו, אין הוא יכול לומר אם הנתבע היה זה אשר חתם על כתב הערבות.

3.         לאור כך שסרוג'י לא יכול היה לזהותו, לא פעל הנתבע על פי הצהרתו הנ"ל. הנתבע הגיש תצהיר בו הוא מכחיש את חתימתו, ולאור כך שסרוג'י לא יכול היה לזהות, בוודאות, את הנתבע, קבעתי, בהחלטתי מיום 2.8.05, כי לא אתן, בשלב זה, פסק דין, ואפשרתי לב"כ התובעת להודיע אם הוא מסכים למתן פסק דין על סמך החומר הקיים, ובכללו - תצהירו של הנתבע, או שמא הוא מבקש לקבוע את התיק להוכחות.

על פי בקשת ב"כ התובעת נקבע התיק להוכחות ליום 30.4.06.

מספר ימים לפני הישיבה ביקש הנתבע לדחות את מועד ההוכחות ובקשתו נדחתה.

הנתבע לא התייצב לדיון ולפיכך קבעתי, על פי הנימוקים האמורים בהחלטתי מיום 30.4.06, כי תצהירו לא יהווה ראייה.

4.         הראיות המצויות, אם כן, בפני, מעבר לעובדה המוסכמת לפיה סיפקה התובעת לנתבעת סחורה בתקופה הרלבנטית, הן עותק כתב הערבות ועדותו של סרוג'י.

אמנם סרוג'י לא יכול היה לזהות את הנתבע, וטבעי שלא יוכל לעשות כן, לאחר שהוא ראה אותו פעם אחת בלבד, שנים מספר לפני עדותו, אולם אמינה עלי עדותו לפיה הוא קיבל, במחסני הנתבעת בקרית אתא, מאדם אשר הזדהה בפניו כאבי כהן, שיקים עבור סחורה שסופקה לנתבעת, ואותו אדם אף חתם בפניו על כתב הערבות. יצויין כי על כתב הערבות (נספח ד'1 לכתב התביעה) אף הוטבעה חותמת הנתבעת.

נטל ההוכחה, להוכיח כי החתימה על כתב הערבות היא, אמנם, חתימתו של הנתבע, מוטל לפתחה של התובעת. אולם די בעדותו של סרוג'י, כדי להוות ראייה לכאורה, לכך שהנתבע היה זה אשר חתם בפניו. נסיון החיים והשכל הישר מלמדים, כי דרך כלל, לא יופיע אלמוני במחסנו של פלוני, כאשר הוא מצוייד בחותמת החברה ובידו שיקים של חברה בבעלות פלוני, לתשלום עבור סחורה אשר סופקה לחברה, יזדהה בשמו של פלוני ויחתום בשמו על כתב ערבות, ובוודאי שלא יעשה כן ללא קשר לאותו פלוני.

לפיכך, מעבירה עדותו של סרוג'י אל כתפי הנתבע את נטל הראייה (להבדיל מנטל ההוכחה, ראה - ע"פ 28/49 סעיד חוסין זרקא נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד ד' 504), להביא ראייה המסבירה זאת.

גם לא נטען שהנתבע הגיש תלונה למשטרה כנגד הזייפן.

מאחר שהנתבע לא התייצב לישיבת ההוכחות ולא הביא כל ראייה מטעמו, הופכת הראייה לכאורה, אשר הובאה ע"י התובעת להוכחה במידה הנדרשת במשפט אזרחי.