פסק-דין בתיק א 706866/05

ביום 18.1.06 קבעתי בפסק הדין בתיק זה, כי חובות הארנונה והמים החלים על הנכס נשוא תיק זה מיום 1.7.02 ועד ליום 30.6.04 חלים על מגומדוב, אשר היה בתקופה זו בעל הזיקה הישירה לנכס, גם אם עזב את הנכס טרם תום תקופת השכירות ודחיתי את התביעה נגד הנתבע.

ערכאת הערעור קבעה ביום 29.4.07, כי התיק יוחזר לבית משפט זה כדי שיכריע בשאלה העובדתית הנוגעת להחזקת מגומדוב בנכס ולשאלת הרלוונטיות של החזקתו בנכס בנסיבות העניין.

הצדדים הגישו סיכומיהם לעניין זה.

לצורך הדיון יש להדגיש כי מגומדוב לא העיד בפני, ועל פי עדותו של מר מזרחי בדיון ההוכחות, (עמוד 4 שורה  1-4 לפרוטוקול)  התובעת הגישה נגדו תביעה בעניין החוב נשוא תביעה זו, אך לא הצליחה לאתרו.

גם כונס הנכסים, אשר מונה לגבי הנכס ותפס בו חזקה, לא העיד בפני בשאלה, מי החזיק בנכס, בעת שתפס בו חזקה.

לטענת התובעת, מגומדוב כלל לא החזיק בנכס בפועל, (סעיף 9-12 לתצהירו של מר מזרחי), למרות הסכם השכירות לפיו הוא קיבל את הנכס בחודש אוגוסט 2002. לגרסתה, זהות המחזיק בפועל היא עובדה שבידיעת הנתבע, מה שמטיל עליה נטל הוכחה מועט.

התובעת מתבססת על מספר עובדות בטענתה זו:

א.     התובעת לא הצליחה לאתר את מגומדוב בכתובת הנכס, שאינו מתגורר בו.

לעניין זה יש לציין כי על פי חוזה השכירות עם מגומדוב, הנכס הושכר כחנות ולא כמגורים.

גם ניסיונות התובעת למסור למגומדוב את התביעה אשר הוגשה נגדו ברחוב אלי כהן בבת ים וברחוב יוספטל בבת ים לא צלחו, אך אציין כי התובעת לא המציאה תמצית רישום משרד הפנים לגבי כתובתו ומהי הסתמכותה על כתובות אלו.

"מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו ". (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595).

ב.      על פי עדות מר מזרחי החל מחודש ינואר 2003 לא הייתה צריכת מים בנכס ואין מגורים ללא צריכת מים. (עמוד 5 שורה 11-12 לפרוטוקול).

התובעת לא המציאה דו"ח צריכת מים כדי להוכיח טענתה זו ודברי לעניין אי הבאת ראייה יפים גם לכאן.

לעניין טענת המגורים, הסכם השכירות אשר  נחתם עם מגומדוב אינו לצרכי מגורים. מדובר בשכירות של חנויות. לשון החוזה מעידה כי מדובר בשכירות שאינה למגורים. כך סעיף 5.2 לחוזה מדבר על רישיונות והיתרים להפעלת המושכר. סעיף 8.ג. להסכם מתיר למגומדוב להפעיל עסק במושכר ולהעסיק עובדים בו.

דהיינו שלא מדובר בדירה למגורים ולא בהכרח שחייב להיעשות שימוש במים. עם זאת אין חולק כי על פי הסכם השכירות, מגומדוב קיבל את החזקה בנכס  ביום 1.7.02 ובכל שנת 2002, היה בנכס שימוש במים, מה שמשמיט את הבסיס לטענת התובעת, כי הנכס היה ריק מלכתחילה ולא נמסר כלל למגומדוב.

יתרה מכך, התובעת, על פי עדות מזרחי, הגישה כתב תביעה נגד מגומדוב וכשלה באיתורו, (עמוד 4 שורה 2-3 לפרוטוקול הדיון מיום 16.1.06), דהיינו, גם לגרסתה הוא החזיק בנכס והתזה שלא החזיק בו קמה משלא הצליחה לאתרו.

ג.       שכנים למושכר לא מכירים את מגומדוב.

התובעת לא העידה שכנים אלה ומדובר בעדות שמועה.

"אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין אשר נמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד" וכן "...אכן ככלל אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." (ראה ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פד"י מו' (1) עמ' 239 (245).