פסק-דין בתיק א 7036/99

1.             התובע, יליד 22/11/53, נפגע בתאונת דרכים ביום 20/7/98, כשהוא נוהג על קטנוע מספר רישוי 17-415-29, שבוטח בפוליסת ביטוח חובה ע"י הנתבעות. כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע שבר מרוסק בירך שמאל, שבר בשליש האמצעי של עצם הבריח משמאל, שבר בעצמות מפרק בכף יד שמאל ללא תזוזה ופצע שפשוף עמוק בזרוע יד ימין. הוא אושפז עד ליום 4.8.98 והומלץ לו על חופש מחלה של שלושה חודשים.

החבות :

2.             התאונה ארעה ביום 20/7/98 בשעה 15:20 (ת/3). ביום 19.7.98 ביצע התובע עבירה תנועה, בגינה הוזמן להתיצב בתחנת המשטרה בראשון לציון למחרת היום. התובע התיצב בתחנת המשטרה במועד שנקבע, 20.7.98 ורישיונו נפסל למשך 30 ימים. על צו הפסילה חתם רפ"ק ניסים נחמני, ראש משרד התנועה של משטרת ראשון לציון. בצו הפסילה הותר לתובע  לנהוג בקטנוע עד השעה 18:00 של יום ה- 20/7/98 (ת/2).

3.       טענת הנתבעות שהיות ועבירת התנועה, בגינה נשלל רישיונו של התובע ארעה ביום 19/7/98 חל עליו איסור לנהוג ממועד זה. תמוה שרשיון הנהיגה שלו לא נשלל בזמן ביצוע העבירה, עת נעצר על ידי השוטר או לכל המאוחר בהמשך אותו יום, נוכח העובדה שהעבירה בוצעה בשעת בוקר מוקדמת (08:40). הנתבעות מטילות ספק באמיתות ובמקוריות התוספת שבצו הפסילה ת/2, לפיה הותר לתובע לנהוג עד השעה 18.00, בהסתמך על כך שבתעודת עובד הציבור מטעם משטרת ישראל מיום 13/9/04, צויין כי "... נפסל פסילה מנהלית ל-30 ימים בתאריך 20/7/98". ללא התייחסות לשעת הפסילה ומשלא הוזמן רפ"ק ניסים נחמני, אשר חתם על צו פסילת הרישיון ונתן הארכה לנהיגה עד השעה 18:00 ביום התאונה.

4.       ת/2, צו הפסילה המינהלי מלמד, כי אף שהעבירה נעברה ביום 19/7/98, בפועל נשלל רשיונו של התובע רק יום למחרת, 20/7/98 ושהותר לו לנהוג בקטנוע עד לשעה 18:00.  אין כל סתירה בין ת/2 לתעודת עובד ציבור של משטרת ישראל שכן חד הם. הרישיון נפסל ביום 20/7/98 ולא קודם לכן והתמיהות של הנתבעות נשארו בגדר תמיהות ללא בסיס של ממש. העדר התייחסות לשעת הפסילה בתעודת עובד ציבור, אינה מעלה או מורידה, כיון שכל שנדרש זה להמציא את דוחות התנועה של התובע. הדו"ח המצוי בידי המשטרה בוער וכל שנותר הוא העתק צו הפסילה המינהלי ת/2, שנמצא בידי התובע.

הנתבעת טוענת לחוסר אמינותו של התובע ולחשש של זיוף ת/2 לאור העובדה שהתובע הורשע בעבר על סמך הודאתו בעבירות של גניבה, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (לכך אתייחס בהמשך). למרות עברו של התובע, מלבד השערות, שמא זויף ת/2 על ידו, לא הוכח דבר. בעובדה שהתובע הורשע בעבר בעבירות זיוף ומירמה לא די כדי לקבוע שת/2 זוייף על ידו ללא ממצאים של זיוף ספציפי בהתייחס לת/2.

בטענה - שלא זומן לעדות רפ"ק ניסים נחמני, אשר חתם על צו הפסילה המינהלי - אין ממש מכיון שלא היה כל טעם בזימונו, משלא סביר שיכול היה לזכור ארוע פסילה משנת 1998, כאשר הדו"ח המקורי בוער.

התאונה ארעה בשעה בשעה 15:20 ביום 20.7.98. עת ארעה תאונת הדרכים, החזיק התובע ברישיון נהיגה תקף שכן ניתנה לו אורכה לנהוג עד שעה 18.00, משכך פוליסת הביטוח שהוצאה ע"י הנתבעת מכסה את ארוע התאונה.

הנכות הרפואית :

5.         לבקשת התובע מונו חמישה מומחים. ד"ר צ'צ'יק בתחום האורטופדי, פרופ' אליצור בתחום הפסיכיאטרי, פרופ' רכס בתחום הנוירולוגי, פרופ' מרין בתחום העיניים וד"ר שפירא  בתחום א.א.ג.

הנכות בתחום האורטופדי

6.         ד"ר צ'צ'יק בדק התובע שלוש פעמים, הגיש שלוש חוות דעת רפואיות וענה על אין ספור שאלות הבהרה.

חוות הדעת הראשונה מיום - 25/12/99:

ד"ר צ'צ'יק קבע לתובע נכויות כדלקמן:

50%  עקב חוסר חיבור עצם הירך - סעיף 47(1)א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות") במידה והשבר יתחבר - תפחת נכותו ל-10%.

5% עקב חוסר חיבור עצם הבריח - סעיף 39(1), (2) לתקנות.

5% לכאבים הפטלופמורליים - סעיף 35(1) א-ב לתקנות.

10% הגבלה בתנועות הכתף - סעיף 35(1) א-ב לתקנות.

ד"ר צ'צ'יק העריך כי מבחינה אורטופדית המצב אינו סופי - ציין שהנכות המומלצת היא לשנה ולאחר מכן יש צורך בבדיקה והערכה חוזרת.

חוות הדעת השנייה - 30/12/00:

המומחה מציין כי מאז הבדיקה הקודמת עבר התובע ניתוח חוזר לשיפור החיבור של עצם הירך וקיבל טיפול הורמונלי . צילומי הרנטגן מראים חיבור חלקי לקוי של עצם הירך ללא הגבלה בתנועות הירך או הברך. בצילום כף היד נמצא שהשבר מחובר בעמדה תקינה. בצילום עצם הבריח קיים חיבור של העצם עם תזוזה ניכרת ועוות של העצם.