פסק-דין בתיק א 70071/04

זהו ערעור על החלטתה של כב' הרשמת אראלה עפרון בבש"א 167781/05 מיום 5.12.05 בה דחתה את בקשת המערערת לעיון נוסף.

השתלשלות העניינים

1.         המערערת עתרה לביהמ"ש כי יתיר לה לחזור מהודאתה ויאפשר לה לתקן את הודעותיה מיום 1.12.04 ו 21.12.04 אשר הוגשו בתשובה לצו עיקול זמני מיום 21.11.04 שניתן בתיק שבכותרת.

            בהודעות אלה הודתה המערערת, כי היא מחזיקה כספים המגיעים למשיבה הפורמאלית על אף שבמועד הטלת העיקול לא היו ברשותה כל כספים כאלה.

            ביום 27.6.05 דחתה כב' הרשמת עפרון את הבקשה לחזרה מהודאה.

            דא עקא שבהחלטתה זו מנעה הרשמת הנכבדה את זכותה של המערערת כפי שקבוע בתקנה 241 (ג1) למסור תשובה לתגובת המשיבה מאחר וההחלטה ניתנה טרם שחלף המועד הקבוע בתקנות להגשת התשובה.

            נוכח הנסיבות, עתרה המערערת ביום 2.10.05 בבקשה לעיון נוסף בהחלטה מיום 27.6.05  בטענה כי נפל בה פגם מהותי היורד לשורשה ושצריך להביא לבטלותה.

            אף בקשה זו נדחתה ע"י הרשמת הנכבדה בהחלטה מיום 5.12.05 לפיה "הבקשה נדחית" מבלי שצוינו לה נימוקים, זו ההחלטה נשוא הערעור שבפניי.

            במקביל להגשת הערעור, הגישה המערערת בקשה לעיכוב ביצוע החלטת ביהמ"ש מיום 5.12.05 עד למתן החלטה בערעור זה.

            ככלל צודק ב"כ המשיבה בטענתו כי אין הליך של עיון מחדש. ואולם הבקשה לעיון מחדש באה על מנת להפנות את תשומת לבה של הרשמת הנכבדה לכך שנשללה מהמערערת זכותה להגיש תשובה, עפ"י הקבוע בתקנות.

נושא הערעור

2.         אינני מקבל את עמדת ב"כ המשיבה לפיה בערעור זה יש להתייחס רק לנכונות ההחלטה אם לקיים עיון נוסף או לאו, ואין לי לקבל את ההפרדה המלאכותית, שניסה לייצר ב"כ המשיבה בסיכומיו,  בין שתי ההחלטות הבלתי מנומקות. יש להכריע בהליך דכאן על בסיס הבקשה המקורית לחזרה מהודאה.

            הזכות לפי תקנה 241 (ג1) היא זכות מוקנית שבנסיבות המקרה נשללה מהמערערת ומההחלטה בבקשה לעיון נוסף לא ברור אם החליטה הרשמת שלא לשנות את החלטתה המקורית לאחר שעיינה בתשובה נספח ב' 1 לבקשה לעיון חוזר, או שמא מטעמים טכניים גרידא.

            לאור האמור לעיל, אדון בבקשה גופא.

טענות המערערת

3.         המערערת מבקשת לתקן את  2 ההודעות שהגישה לביהמ"ש מיום 1.12.04 ו 21.12.04 אשר הוגשו בתשובה לצו העיקול הזמני מיום 21.11.04 בהן הודתה כי היא מחזיקה בכספים לזכות הנתבעת בסך 455,365.90 ש"ח בגין עבודות קבלנות אשר בוצעו ע"י הנתבעת הפורמאלית אצל המערערת.

            אלא שלאחר בדיקה נוספת  אשר נערכה לאחר מסירת ההודאה האמורה, נתחוור למערערת כי במועד תשובותיה אלה לא היו ברשותה כל נכסים או כספים הניתנים לעיקול, ויתר על כן הנתבעת הפורמאלית היא זו שחייבת כספים למערערת אשר שולמו לה ביתר.

            כמו כן מציינת המערערת כי עקב טעות נשמטה מההודעה העובדה כי כל הזכויות, הכספים והתשלומים שהיו בחזקת המערערת לזכות הנתבעת הפורמאלית, הומחו לטובת לצד ג', בנק הפועלים בע"מ, עפ"י כתב המחאת זכויות מיום 10.02.04 (נספח ב' לכתב הערעור).

            בשלב זה מצאתי לנכון לציין כי על אף האמור לעיל, נראה כי את בקשתה לחזור בה מההודאה, מבססת המערערת לא על המחאת הזכות, כי אם על העובדה שבמועד קבלת העיקול לא עמדו כספים לזכותה של המשיבה הפורמאלית.

            כמו כן אציין כי הבקשה לחזרה מהודאה נתמכת בתצהיר מפורט ובנספחים רבים.

עמדת המשיבה

4.         לטענת המשיבה, אין לאפשר למערערת לחזור בה מהודאתה וכי על פי תקנה 377 לתקסד"א  יש ליתן רשות למחזיק לחזור בו מהודאתו רק מטעמים מיוחדים שירשמו.

            אלא שבמקרה דנן, עקב הודאתה של המערערת בדבר כספים הנמצאים אצלה ואשר אפשרו הטלת עיקול בסך 421,920 ש"ח הובטחה תביעת המשיבה לחלוטין באופן שאיפשר את ביטול העיקול הזמני אצל סקאל ספורט, על פי דרישת ב"כ הנתבעת הפורמאלית. וכך בוטל העיקול הזמני על כספי סקאל אשר בהודאתה טענה להחזקת סך של 234,000 ש"ח מכספי הנתבעת הפורמאלית.