פסק-דין בתיק א 69730/04

בפניי תביעה בסך 259,010 ש"ח, אשר הגישה חברת ג.א.ש מנעולים בע"מ (להלן:" התובעת" או " ג.א.ש") כנגד נתבעים 1-3 (אשר יקראו להלן:" הנתבעים"), בקשר עם הודעה שנשלחה לה בשנת 2001 להפסקת הסכם שניכרת בשנת 1991, בקשר לזיכיון הפצה, מכירה,והתקנה של דלתות ביטחון הידועות בשם " שריונית חוסם" (להלן: "הדלתות").

רקע

ג.א.ש הינה חברה העוסקת בהרכבת דלתות בטחון ושיווקם, מאז שנת 1991.

הנתבעת 1, שמשון מערכות בטחון בע"מ (להלן:" הנתבעת" או " שמשון"), הינה חברה שעסקה בייצור, שיווק והפצה של דלתות בטחון מתוצרת חברת שריונית חסם ייצור מוצרי בטחון 1991 בע"מ (להלן:" שריונית חסם"). 

נתבע 2, מר אמגר אברהם היה בזמן הרלוונטי, בעל מניות של שמשון (להלן:" נתבע 2" או " מר אברהם").

נתבע 3, מר אריה שמם היה בזמן הרלוונטי,  מנהלה של שמשון (להלן:" נתבע 3" או " מר שמם").

ביום 24.04.91 נחתם הסכם בין הנתבעת לבין מר גיל קהלני (להלן:" מר קהלני") ומר שמואל קוסטה (להלן:" מר קוסטה"), שהיו בעלי מניות ומנהלים בג.א.ש, כשלפי ההסכם זה, העניקה הנתבעת, זכויות הפצה בלעדית של הדלתות,בחלק מתל אביב -ממערב לנתיבי אילון +יפו (להלן: "הסכם ההפצה").

ביום 27.10.92 או בסמוך לכך, פנתה הנתבעת לג.א.ש, בבקשה להעניק להם זיכיון לסניף יפו-ת"א. בתמורה לזיכיון, ביקשה הנתבעת סך של 71,946 ש"ח. ג.א.ש הסכימה להצעת הנתבעת, ושילמה לנתבעת את הסך הנ"ל (להלן: "הזיכיון").

ביום 10.02.01, לאחר ששמשון החליטה בעצה אחת עם חוסם (לאור הליך בוררות שהתקיים ביניהן), לחדול מלעסוק בשיווק מוצרי חוסם, הודיעה הנתבעת לג.א.ש במכתב, כי היא מבטלת את ההסכם ואת הזיכיון ההפצה שניתן לג.א.ש. והזמינה את ג.א.ש לחתום ולהתקשר בהסכם ישירות עם חוסם (להלן: "הודעת הביטול").

בסמוך למשלוח הודעת הביטול, הפסיקה הנתבעת את פעילותה המסחרית.

שמשון המשיכה לרכוש ולהפיץ את הדלתות, ורק בשנת 2004 נתגלע סכסוך בין ג.א.ש לחוסם וגם מאז ממשיכה ג.א.ש לרכוש דלתות מחוסם אלא שהן מופצות בשמה המסחרי של ג.א.ש ולא של חוסם ( עמ' 18 ש' 10 לפרוטוקול).

טענות הצדדים :

התובעת טוענת,כי הנתבעים כולם הציגו מצג בפני התובעת, כי בקניית הזיכיון מובטח לתובעת, כי היא רוכשת נכס לצמיתות כך שניתן יהיה למכור אותו לצד ג' בכל עת.

לטענת ג.א.ש,  ללא מצגים אלו של הנתבעים כלל לא הייתה משלמת לנתבעת כל סכום שהוא.

לטענת ג.א.ש, הנתבעת מכרה את זכויותיה לשריונית חסם וקיבלה תמורתם סכומים נכבדים, תוך התעלמות מזכויות התובעת עפ"י ההסכמים עימם ומהענקת הזיכיון לתובעת.

עוד טוענת התובעת, כי הנתבעת ביטלה את ההסכם ואת הזיכיון בהודעה חד צדדית ושלא כדין.

לשיטתה של התובעת, לאחר שמיעת הראיות, ברור לחלוטין כי לנתבעים אין כל הגנה כנגד התביעה, שכן הנתבעים לא טרחו כלל לפרט בגין מה שולם הסכום של 71,946 ש"ח וכן לא פרטו גם את הטענה, כי הסך הנ"ל שולם כפיצוי למר דניאל אמגר (להלן:" מר אמגר"), שהינו אחיו של נתבע 2 והיה באותה עת משווק של הנתבעת באזור ת"א-יפו, וזאת עבור נכונותו של אמגר לצמצם שטח בו פעל כמפיץ.

התובעת טוענת, כי הנתבעים נמנעו מהבאת עדים רלוונטיים, אשר היו שופכים אור על טענות ההגנה שלהם, כך לא הובא מר אמגר, אשר לטענת התובעת הינו עד חיוני לעניין שאלת הפיצוי ששולם לו.

התובעת מוסיפה, כי בניגוד לגרסת הנתבעים, גרסת עד התובעת ומנהלה, מר קהלני לא נסתרה, כאמור בתצהירו, כי הסך של 71,946 ש"ח שולם בכדי להבטיח, כי הזיכיון שקיבלה התובעת הינו לצמיתות וניתן אף להעבירו תמורת תשלום לצדדים שלישיים.

התובעת טוענת, כי הנתבעים חבים כלפיה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, שכן ברור כי הנתבעים אינם זכאים לתשלום ששולם להם על ידה, הוציאו את הסך ששולם תוך כדי רמייה, ועל כן הם חייבים בהשבתו לתובעת.