פסק-דין בתיק א 69532/03

מבוא

1.         מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

            התובעת מס' 1, אינה ויסטונוב (להלן: "התובעת"), ילידת 1965, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 26.8.03 (להלן: "התאונה").

            התובעת מס' 2, מילאון בע"מ (להלן: "מילאון"), הינה חברה העוסקת במתן שירותי גביה לרשויות מקומיות, והיתה מעבידתה של התובעת, במועדים הרלבנטיים לתביעה זו.

            הנתבעים מודים בחבות  על פי חוק הפיצויים והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק. 

תביעת מילאון

2.         עובר לתאונה, התובעת עבדה במילאון, כסגנית מנהל מחלקת גבייה, במועצה המקומית תל-מונד.

            על פי תצהירו של מר אריה אפק, מנכ"ל מילאון ( ת/3), במהלך חלק מתקופת אי הכושר שלאחר התאונה, שילמה מילאון את שכרה של התובעת, על חשבון ימי מחלה ועלות המעביד, בגין תשלומי השכר בתקופה זו, הסתכמה בסכומים הבאים:

            בחודש אוקטובר 2003 - עבור 18 ימי מחלה -                  סך של 6,972 ש"ח.

            בחודש נובמבר   2003 -  עבור 22 ימי מחלה -                  סך של 6,972 ש"ח.

            בחודש דצמבר 2003 -    עבור 22 ימי מחלה -                  סך של 6,972 ש"ח.

מר אפק, הוסיף וציין כי עובדי מילאון, אינם זכאים, עם סיום עבודתם, לפדות ימי מחלה שלא נוצלו, אך מאידך, אין בתצהיר כל פירוט או הסבר כיצד חושבה עלות המעביד, בגין תשלומי השכר בתקופה זו, שאינה תואמת את הסכומים המפורטים בתלושי השכר.

3.         מילאון טוענת כי שילמה את שכרה של התובעת כמיטיבה, ולפיכך, זכאית היא, מכוח החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף) התשכ"ד - 1964 (להלן: "חוק הטבת נזקי גוף"), להחזר ההוצאה שנגרמה לה, עקב הטבת הנזק.  

הנתבעים אינם חולקים על זכאותה של מילאון לשיפוי בגין השכר ששולם על ידה לתובעת, בתקופת אי הכושר האמורה, אלא שלטענת הנתבעים, יש להתחשב בניכוי מס הכנסה, בהתאם להוראות חוק הפיצויים.

4.         בעניין ניכוי מס הכנסה, מבסיס השכר, סבורה אני כי הדין עם הנתבעים.

סעיף 2 לחוק הטבת נזקי גוף קובע: " גרם אדם לזולתו נזק גוף, רשאי מי שהיטיב את הנזק להיפרע את הטבת הנזק מן המזיק עד כדי סכום שהמזיק היה חייב למוטב על פי כל דין בשל  גרימת נזק הגוף אלמלא הוטב הנזק על ידי המיטיב" (ההדגשה שלי - ב.ט.).

אין חולק כי מבסיס השכר, המשמש לחישוב הפיצויים בגין הפסדי השתכרות, שנגרמו עקב תאונת דרכים, יש לנכות מס הכנסה, בהתאם להוראות סעיף 4(א)(2) לחוק הפיצויים. משכך, לא ניתן לחייב את המזיק, לשפות את המיטיב, מעבר לסכום הפיצויים אותו היה חייב לשלם לתובעת, על פי חוק הפיצויים.

5.         על פי תלושי השכר שצורפו לת/3, הסתכם השכר ששולם לתובעת, בתקופת אי הכושר, בסך של 5,468 ש"ח ברוטו, ובצרוף הפרשות המעביד, לקופת השתלמות וקרן תגמולים, בסך של 694 ש"ח, מדובר בשכר כולל, בסך של 6,162 ש"ח. בהתחשב ובניכוי מס הכנסה אשר נוכה בפועל, בסך של 177 ש"ח, מדובר בסך של 5,985 ש"ח לחודש.

            מילאון זכאית, על כן, לשיפוי בגין השכר ששולם על ידה לתובעת, על חשבון ימי מחלה, במשך 3 חודשים, בסך של 17,955 ש"ח ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מיום 1.11.03 ועד ליום פסק הדין, סך של 21,245 ש"ח.

תביעת התובעת.

מהות הפגיעה והנכות.