פסק-דין בתיק א 69436/04

בפני ערעור על החלטתה של כב' הרשמת כוכבה לוי מיום 19.3.06 בבש"א 150207/06 שלא לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד כנגד המבקש.

רקע כללי

1.         ביום 9.11.04 הגיש המשיב את התובענה שבכותרת  בסדר דין מקוצר כנגד המבקש ואביו, מר משה טואשי, לסכום של 560,000 ש"ח .

            ביום 23.11.05 נתנה כב' הרשמת לימור בן שמן פסק דין במעמד צד אחד בהיעדר הגנה כנגד המבקש.

            פסק הדין התבסס על המצאה בהדבקה של כתב התביעה על דלת ברח' אימבר 5 חולון.

            ביום 28.12.05 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק דין. לטענתו לא קיבל את כתב התביעה לידיו מעולם וכן כי אין ולא הייתה כל התחייבות שלו להשיב את הכסף למשיב.

כמו כן טען כי עפ"י הסיכום ביניהם המשיב קיבל את הדירה בבודפשט.

כב' הרשמת קיימה דיון ונתנה את החלטתה לדחיית הבקשה. החלטה זו היא ההחלטה נשוא הערעור שבפניי.

טענות המבקש

2.         לטענת המבקש שגתה כב' הרשמת בקביעתה כי יש לדחות את הבקשה בשל הגשתה באיחור וללא שהוגשו טעמים מיוחדים להארכת מועד.

שגתה כב' הרשמת בכך שהתעלמה מההסדר הדיוני בין הצדדים אשר הושג ביום 8.3.05 ולפיו התביעה תושהה לשם הסדרת העניין מחוץ לכותלי ביהמ"ש. אם בתום תקופת ההשהיה, הצדדים יכשלו בהסדרת העניין יהיה עליהם  לפנות לבוררות.

שגתה כב' הרשמת כאשר התעלמה מזכותו של המבקש לקבל את יומו בביהמ"ש. ידיעה על התביעה איננה מהווה תחליף לביצוע מסירה כדין כאשר המצאה לאימו של המבקש או הדברה על הדלת, כאשר הוכח כי המבקש איננו גר בכתובת הנ"ל איננה מסירה.

כמו כן שגתה כב' הרשמת בהתעלמה מסיכויי ההגנה של המבקש אשר שימש רק בלדר להעברת הכסף עבור אביו ולא התחייב מעולם להשיבו בעצמו, ואשר אין כנגדו כל עילת תביעה בכתב התביעה.

שגתה הרשמת בקביעת סכום ההוצאות העצום שפסקה.

דיון והכרעה

3.         בעת ישקול בית המשפט בקשה לביטול פסק דין, רשאי בית המשפט להורות על ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד , מ"חמת הצדק" ומ"כוח שיקול  דעתו של בית המשפט".(ע"א 3645/92 קלמר נ'  לופוביץ, פ"ד מז(4) 133)

אולם בטרם יעבור ביהמ"ש לשיקולים אלה, על המבקש לעבור את המשוכה של הגשת הבקשה במועדים הקבועים לכך בתקנות. קביעת הרשמת כי הבקשה הוגשה שלא עפ"י הקבוע בתקנות, וכי לא ניתנו טעמים מיוחדים להארכת המועד ומשכך אין לה לדון בה לגופא , היא שעומדת להכרעה בפניי.

המבקש לא התייחס בבקשה לביטול פסק דין למועד קבלת פסק הדין לידיו, ואף המשיב בתגובתו לבקשה לביטול פסק הדין איננו מלין על כך כי הבקשה הוגשה באיחור. כמו כן המבקש לא נחקר בעניין זה בעת הדיון בפני כב' הרשמת.

קביעתה של הרשמת הנכבדה על הגשת הבקשה באיחור מסתמכת על כך שהמבקש ידע על כתב התביעה בסמוך להגשתו הן ע"י מסירה ע"י ביצוע הדבקה על דלת בית המשפחה וכן באמצעות חתימתו על ההסכם ביום 8.3.05. ואילו הגשת הבקשה לביטול פסק דין הוגשה רק ביום 28.12.05 לכן קובעת הרשמת כי זוהי בקשה שהוגשה באיחור  אשר לא ניתן לה כל טעם מיוחד להארכת המועד להגשתה.

4.         תקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי לצד שמורה הזכות להגיש בקשה לביטול פסק דין בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

אומנם נכון הוא כי, כפי שקובעת כב' הרשמת בהחלטתה, המבקש איננו מציין מתי נודע לו על מתן פסק הדין אך למעשה  הוא כלל לא נחקר על כך. 

בכל מקרה הוגשה הבקשה 34 יום לאחר שניתן פסה"ד ולכל היותר מדובר באחור קל, אם בכלל.