פסק-דין בתיק א 69093/03

בפניי תביעה בסך 38,737 ש"ח, אשר הגישה רוזטק כנגד נתבעים 1 ו 2 (שניהם יחד יקראו להלן: " הנתבעים"), בגין אי תשלום עבור מצברים מדגם RC12-7 (להלן: "המצברים"), שסופקו למפעלי אלקטרוניקה (ת.א. 69093/03).

מנגד, הגישה המפעלי אלקטרוניקה כתב תביעה כנגד רוזטק וצבי רוזנטל ע"ס 300,000 ש"ח, בגין אספקת מצברים פגומים אשר אינם עומדים במפרט הטכני המוצהר (ת.א. 57326/04).

שני התיקים אוחדו ופסק דין זה עניינו בשתי התובענות.

רקע

רוזטק טכנולוגיות מתקדמות בע"מ (להלן:"התובעת" או "רוזטק"), הינה חברה העוסקת ביבוא ושיווק חומרת מחשבים ומצברים מאז שנת 1995.

מר צבי רוזנטל הינו הבעלים והמנהל של רוזטק (להלן: "מר רוזנטל").

הנתבעת1, מפעלי אלקטרוניקה משולבים בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "מפעלי אלקטרוניקה"), הינה חברה העוסקת בתחום של יצור ושיווק מערכות אל פסק.

נתבע 2, מר יעקב טופור הינו המנהל והבעלים של מפעלי אלקטרוניקה (להלן:"נתבע 2" או "מר טופור").

בשנת 97 ו/או במועד סמוך, יצרו רוזטק ומפעלי אלקטרוניקה קשר עסקי, שבמסגרתו רכשה מאז, מפעלי אלקטרוניקה מרוזטק, מצברים מסוגים שונים.

בסוף שנת 2002 ו/או במועד סמוך לכך, החלה מפעלי אלקטרוניקה לפגר בתשלומיה, ולא שילמה לרוזטק את הכספים המגיעים לה, בגין המצברים שסופקו לה.

בחודש יוני 2003, ולאחר התראות מצד רוזטק, שילמה מפעלי אלקטרוניקה לרוזטק חלק מהחוב  בשיקים דחויים, שמועד פירעונם בחודש אוגוסט 2003, אך גם שיקים אלו, לא כובדו וחזרו ע"י הבנק, בציון שניתנה הוראת ביטול. מפעלי אלקטרוניקה נותרה חבה לתובעת סך של 38,737 ש"ח (כולל מע"מ), שהינה היתרה הבלתי מסולקת, בכרטיס הלקוח של מפעלי אלקטרוניקה אצל רוזטק (להלן: "החוב"), בגינה הוגשה התובענה של רוזטק כנגד מפעלי אלקטרוניקה ומר טופור.

הנתבעים טענו, כי מפעלי אלקטרוניקה אינה חבה את הסכום הנתבע על ידי רוזטק, מפאת העובדה שהמצברים שסופקו לה היו פגומים ונגרם לה נזקים כבדים בגינם. מפעלי אלקטרוניקה  הגישה כנגד רוזטק תביעה שנכגד בסך של 308,238 ש"ח, ובמקביל גם תביעה נפרדת על סך 300,000 ש"ח שאוחדה כאמור.

הלכה למעשה, בפני שתי תביעות בהן תובעות החברות, אחת את רעותה כאשר בכל אחת מהתביעות צורף הבעלים ובעל המניות כנתבע נוסף.

טענות הצדדים:

התובעת טוענת, כי מפעלי אלקטרוניקה מודה בחובה לתובעת, שכן, בכל טיעוניה אינה מעלה טענה, כי לא סופקו לה הטובין ו/או כי שולמה תמורתם, וטענתה היחידה, הינה לעניין קיבולם המופחת כביכול של המצברים שסופקו לה והנזקים שנגרמו לה עקב כך.

לטענת רוזטק, טענת ההגנה של מפעלי אלקטרוניקה, הינה בגדר טענת "הודאה והדחה", קרי- מתהפכים נטלי הראייה, כאשר נטל הראייה עובר לנתבעת והיא זו אשר מוטל עליה נטל הראיה ונטל השכנוע, כי טיב המצברים ירוד ובעל קיבול שאינו תואם למפרט וכי נגרמו לה נזקים בגין רכישת טובין אלה.

עוד טוענת רוזטק, כי בעדותו של מר טופור התגלו סתירות והוא התחמק מלענות תשובות ישירות על שאלות שנשאל, ואשר על כן מהימנותה של עדות זו נפגמת.

לעניין התביעה שכנגד גורסת התובעת, כי היא לא הוכחה וכי הימנעות מפעלי אלקטרוניקה מהבאת עדים, והשתת התביעה שכנגד על עדותו היחידה של טופור, פועלת לחובתה. ולפיכך, דין התביעה שכנגד להידחות.

התובעת טוענת, כי מפעלי אלקטרוניקה לא טרחה לתמוך טענותיה בעדויות ובמסמכים כנדרש, ואף ויתרה על עדותו של עובד החברה לשעבר, מר דוד בן-נון, כמו גם של בוחן מטעם מכון התקנים, אשר לשיטתה של הנתבעת, בדק את המצברים שנמצאו בעלי משקל מופחת ובעלי קיבולת מופחתת יותר.

רוזטק טוענת, כי מפעלי אלקטרוניקה, מעולם לא שילמה במועד עבור טובין אותם רכשה, ולשיטתה של התובעת, כך נהגה גם בעניין החוב בתובענה דנן, כאשר סירבה לשלם בתואנות שונות, תחילה טענה, כי מועד התשלומים טרם חלף, אולם כאשר הופרכה טענה זו, "המציאה" הנתבעת את הטענה, כי המצברים הינם בעלי קיבול מופחת ובכך תירצה את מחדלה והפרת התחייבויותיה לשלם בגין הטובין אותם רכשה.