פסק-דין בתיק א 68497/04

1.      בפני תביעת תחלוף של המוסד לביטוח לאומי מכוח סעיף 328 חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן:"החוק"). השאלה העיקרית שבמחלוקת האם יכול המוסד לביטוח לאומי להגיש תעודת עובד ציבור במקום חוות דעת רפואית ערוכה כדין כדי להוכיח את אחוזי הנכות של הנפגע מהם נגזרים תגמולי הנכות שקיבל הנפגע.

הצדדים וטיעוניהם

2.      גב' שושנה פרץ, ילידת 1960, ת.ז. 56682644 נפגעה בתאונה שנסיבותיה יפורטו להלן (להלן:"הנפגעת").

הנתבעת 1 הינה מועצה מקומית שהוקמה מכוח פקודת המועצות המקומיות (נוסח חדש) ושבתחום שיפוטה ארעה לנפגעת התאונה.

הנתבעת 2 הינה חברה לביטוח בע"מ שביטחה את הנתבעת 1 בתקופה הרלוונטית לתביעה זו כלפי צד ג' ובכלל זה הנפגעת.

הנתבעת 3 הייתה בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה בעלת חנויות המצויות במרכז המסחרי באבן יהודה והסמוכות למדרכה ולכביש בה ארעה התאונה נשוא כתב התביעה ונטען כי היא זו שעקרה את העץ משפת הכביש מה שגרם לבור שנפער ולנפילת הנפגעת ופציעתה.

טענות התובע

3.      בתאריך 15.9.98 יצאה הנפגעת ממקום עבודתה ברח' המייסדים 70 באבן יהודה ובקשה לחצות את הכביש. לכשירדה הנפגעת מהמדרכה לכביש נתקלה ו/או נכנסה רגלה לתוך בור שהיה פעור בכביש בסמוך מאוד למדרכה (להלן:"הבור"), מעדה, נפלה ונחבלה (להלן:"התאונה"). המדרכה והכביש במקום התאונה נמצאים בתחום שיפוטה ו/או בבעלותה ו/או באחזקתה של נתבעת 1.

4.      התובע טען, בין היתר, כי המפגע היווה מכשול ו/או מטרד לציבור שסיכן את הבטיחות ונוחות הציבור ובכלל זה את בטיחותה ובריאותה של הנפגעת. התובע טען כי הנתבעות 1 ו/או 3 נהגו ברשלנות ו/או בחוסר זהירות ו/או תוך הפרת חובה שבחוק אשר התבטאו, בין היתר, במעשים ו/או במחדלים הבאים, הנטענים במצטבר ו/או לחילופין, הכל לפי העניין והקשרם:

נתבעת 1:

לא נהגה כפי שרשות מקומית אחראית וסבירה הייתה   נוהגת בנסיבות העניין;לא דאגה לסתום את הבור מבעוד מועד; לא דאגה להציב שלטי אזהרה מפני הסיכונים הטמונים בחציית הכביש בסמוך לבור; לא גדרה את הבור על מנת למנוע מהולכי הרגל ובכלל זה מהנפגעת להיתקל בבור; לא דאגה לסימון ברור ובולט של הבור וסביבתו באופן אשר ימנע מהולכי הרגל ובכלל זה מהנפגעת להתקרב בסמוך לבור; לא דאגה למצב תחזוקתי תקין וסביר של המדרכה ו/או הכביש כפי שהיה עליה לעשות; לא עשתה דבר ו/או לא עשתה די למניעת התאונה ; הפרה חובותיה עפ"י פקודת העיריות (נוסח חדש) אשר נועדו להגן על הולכי הרגל והמשתמשים במדרכה ובכביש, ובכלל זה הנפגעת, כדלקמן: סעיף 235 (1) (2) ו-(3) לפקודה בכך שלא פיקחה על תקינות הכביש והמדרכה ולא מנעה מכשולים ו/או מפגעים ברחוב; סעיף 242 (1) לפקודה בכך שלא נקטה באמצעים להסרת כל מטרד ו/או מכשול ולא דאגה לבדיקות תקינות הכביש והמדרכה.

נתבעת 3: 

יזמה את כריתת העצים הסמוכים למדרכה שברחוב המייסדים, על מנת ליצור גישה נוחה לחנויות המקבילות למדרכה המצויות בבעלותה, וזאת מבלי לקבל רשות ו/או היתר כחוק מהרשות המקומית; כרתה את העצים מבלי לדאוג כי הבורות אשר נוצרו עקב הכריתה יסתמו ו/או יכוסו; למרות שצפתה ו/או היה עליה לצפות את האפשרות לקרות אירוע התאונה לא דאגה להתריע על הסכנה ו/או לא נקטה באמצעי בטיחות על מנת למנוע את התאונה; לא נקטה באמצעים הנדרשים למניעת התאונה; לא נהגה כפי שבעל חנות או נכס זהיר וסביר היה נוהג בנסיבות העניין; נהגה בקלות ראש ו/או בחוסר תשומת לב ו/או בחוסר זהירות; הפרה חובותיה עפ"י החוק, בין היתר, בכך שכרתה את העץ מבלי לקבל היתר חוקי לכך.

5.      מיד לאחר התאונה פונתה הנפגעת לבית חולים מאיר בכפר-סבא שם נעשו לה צילומים והסתבר, בין השאר, כי נקרעו רצועות קרסול רגל שמאל. הנפגעת קיבלה, בשלב ראשון, חופשת מחלה בת 5 ימים אך לאחר מספר ימים הסתבר כי יש צורך בגיבוס רגלה לתקופה של 6 שבועות. לאחר הורדת הגבס נזקקה הנפגעת לטיפולי פיזיותרפיה ממושכים תוך שהיא נסמכת על עזרת הזולת ומנוטרלת מכל פעילות. הנפגעת סבלה ועדיין סובלת מכאבים ברגלה ומוגבלת בתנועות רגלה. תפקודה בבית ובעבודתה נפגע והיא מתקשה בביצוע מטלות פשוטות. הנפגעת נבדקה ע"י מומחה רפואי מטעמה בתחום האורטופדי, ד"ר משה לוינקופף שקבע בחוות דעתו כי לנפגעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין פציעתה בתאונה.

6.      על פי הנטען בכתב התביעה, עובר לתאונה הייתה הנפגעת אישה בריאה בגופה ובנפשה, תפקדה כראוי ועבדה ללא כל מגבלה פיזית ו/או נפשית. כתוצאה מהתאונה נגרמו לנפגעת מגבלות פיזיות הפוגעות בכושר עבודתה ותפקודה היומיומי.

התובע טוען שכתוצאה מהתאונה נגרמו לנפגעת הנזקים כדלקמן:

נזק מיוחד

א. הפסד השתכרות לעבר בסך -.4,500 ש"ח ולאחר שיערוך -.5,500 ש"ח

ב. הוצאות רפואיות לעבר בסך -.3,454 ש"ח ולאחר שיערוך -.4,000 ש"ח