פסק-דין בתיק א 68264/03

1.         התובע 1 הינו הבעלים הרשום של הרכב (להלן: "התובע").

2.         התובעת 2 הינה המחזיקה ברכב (להלן: "התובעת").

3.         התובעים טוענים כי הרכב נגנב עת חנה ברמלה בסמוך לאולמי דולפין.

הרכב היה ממוגן כנדרש על פי הפוליסה.

             הנתבעת לא שילמה לתובעת את תגמולי הביטוח.

4.         הנתבעת טוענת כי לא מולאו תנאי המיגון, שכן לא הותקנה ברכב מערכת איתור פעילה הכוללת לוח מקשים או אימובילייזר מפוצל הכולל לוח מקשים, גם אין ראיה שהרכב נגנב; הרכב לא רשום על שם התובעת על פי נתוני משרד הרישוי;התובעת אינה המבוטחת על פי השם המופיע בפוליסה; התובעת מסרה לחוקר סט מפתחות אחד כאשר היו שניים, דבר המעלה ספקות באשר לאופן  הגניבה;שווי הרכב לו טוענת התובעת מופרך; אין כל ראיה כי התובעת רכשה את הרכב מהתובע וכי הרכב היה בשימושה ובחזקתה של התובעת.

5 .         דיון:

            לעניין הזיקה לרכב:

            התובעת הינה אחד המבוטחים על פי פוליסת הביטוח, ושמה הפרטי מופיע כאחד המוטבים.

            התובעת ובעלה איימן, מי שהודיע למשטרה על גניבת הרכב, מתגוררים ברחוב שלום עליכם 17  בלוד, היא הכתובת של המבוטחים על פי הפוליסה.

            תצהיר התובעת (שהינה כאמור אחד המבוטחים על פי הפוליסה) ביחד עם תצהיר התובע שהוא הבעלים הרשום של הרכב, יוצרים את הזיקה שבין התובעת לבין הרכב ולבין פוליסת הביטוח המכסה את נזקיו של הרכב, בתקופת הביטוח.

            לעניין הוכחת עצם אירוע הגניבה:

            על פי ההלכה הפסוקה, על המבוטח להוכיח את קרות האירוע הביטוחי, במקרה זה את גניבת הרכב ונסיבות הגניבה (ראה ע"א 78/04 המגן חב' לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, תק-על 2006(4) 64, פסקאות 28-45 לפסק הדין).

             באשר לסוג הנטל המוטל על המבוטח להוכיח את גרסתו כי ארע אירוע ביטוחי המכוסה בפוליסה:

              "גישתי לפיה נטל השכנוע לעניין גרימת המבוטח במתכוון לקרות מקרה הביטוח רובץ על חברת הביטוח, אין משמעה הקלה על המבוטח בנטל המוטל עליו להוכיח את יסודות עילתו, היינו, את האירוע העובדתי המוגדר, הוא היסודות החיוביים של תביעתו. כפי שציין הנשיא שמגר, על המבוטח יהיה להביא ראיות אובייקטיביות התומכות לכאורה בגרסתו. במקרה של ביטוח פריצה או גניבה, יהיה עליו לשכנע את בית המשפט כי הייתה לכאורה גניבה או פריצה (במנותק ממידת מעורבותו בה). הוכחה זו תהא על-ידי הצגת ממצאי החקירה המשטרתית..., ומסירת העובדות הידועות למבוטח באשר לקרות הנזק..." (פרשת המגן לעיל, פסקה 44 לפסק הדין).

              על פי ההלכה הפסוקה הנטל המוטל על המבוטח להוכיח תביעתו אינו רב, עליו רק לשכנע כי לכאורה ארע מקרה הביטוח, שאז עובר הנטל אל המבטחת להוכיח כי ידו של המבוטח הייתה במעל, קרי שלא ארע אירוע ביטוחי.

שאלת מהימנות גרסת המבוטח יש לה משקל רב לצורך הקביעה האם הוכח קרות האירוע הביטוחי, קל וחומר מקום בו לא הובאו כל ראיות נוספות, למעט עדותו, לשם הוכחת קרות האירוע הביטוחי.

            לאחר עיון בחומר הראיות שהונח בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי  התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם, משלא הוכח להנחת דעתי כי אירע אירוע ביטוחי מסוג גניבה וכי למבוטחת (התובעת) או למי מטעמה לא הייתה בו יד, וזאת לאור סתירות ופריכות בגירסת התובעת אל מול גירסת העד מטעמה, לרבות תוך השוואה להודעות קודמות ואנמק:

א.         התובעת לא הצליחה להוכיח את טענותיה ביחס למקום ממנו נגנב הרכב: