פסק-דין בתיק א 68247/04

בפני תביעה כספית על סך של  4,899 ש"ח, אשר הוגשה בסדר דין מהיר.

התובעת הינה חברה בע"מ, הפועלת כסוכנת נסיעות בעלת מספר רב של סניפים.

הנתבע הינו רופא במקצועו, ובזמן האירוע נשוא התביעה עבד בבית החולים "קפלן" שברחובות.

טוענת התובעת כי במהלך 03/00 הזמין הנתבע שירותי נסיעות, תוך שהתחייב לשאת בתשלום מלוא התמורה עבור השירות.

חרף  העובדה שהנתבע נסע לחו"ל וחרף אין ספור פניות לנתבע, עדיין לא שולמה התמורה בגין השירות שניתן לו.

בכתב הגנתו טען הנתבע כי לא הזמין מהתובעת את השירות, ולכן גם לא התחייב לשאת בתשלום מלוא התמורה.

כן טוען הנתבע כי ביום 21/06/04 פנתה אליו לראשונה נציגת התובעת הגב' נילי רוטברד (להלן: "נילי") טלפונית וטענה כי מכיוון שלא הצליחה לגבות את התמורה בגין השרות מ"עמותת ידיד - מרכז נווה אור" (להלן: "העמותה") הוא מתבקש לשלם את התשלום בגין השירות שניתן.

ביום 07/06/04 קיבל הנתבע מאת ב"כ התובע מכתב בו נדרש בשנית לשלם את חובו, לכן טוען התובע כי טענת התובעת לגבי אין ספור פניות אינה נכונה.

עוד טוען הנתבע כי מפרטי החשבונית נשוא התביעה עולה כי הוצאה על שם העמותה והופנתה אל בית החולים ולא אל הנתבע אישית, וכי לא נעשתה כל פנייה אל הנתבע סמוך לחודש 03/00 ,לכן הנתבע אינו חייב לתובעת מאומה שכן אין ביניהם חוזה.

משקיבל הנתבע את כתב התביעה וערך בירור בעניין התברר לו כי שמה הנכון של העמותה הינו "עמותת ידידי המרכז הארצי לאיידס מרכז רפואי קפלן". (להלן: "עמותה א") וכי העמותה לא שילמה עבור נסיעות הרופאים לכנסים רפואיים במסגרתה במהלך השנים 01-00. את כרטיס הטיסה קיבל הנתבע מהעמותה א ולא היה לו כל קשר עם התובעת או נציגיה עד לשיחת הטלפון מנילי ביום 26/01/04, הנתבע חוזר וטוען כי אם התובעת הייתה פונה אליו סמוך לחודש 03/00 ומודיעה לו כי העמותה א שהזמינה עבורו את שירותי הנסיעה לא שילמה לתובעת עבורם, אזי הוא היה פונה לעמותה א ומבקש ממנה כי תשלם, מה גם שלמיטב ידיעתו של הנתבע הייתה העמותה א באותה תקופה במצב כלכלי שאיפשר את התשלום.

בדיון  המקדמי שהתקיים ביום 11.1.2005 הצעתי לצדדים שלוש אופציות דיוניות לסיום ההליך. ב"כ הנתבע הסכים לכל שלושת האופציות, והבחירה בסופו של דבר היתה של ב"כ התובעת אשר בחר באופציה השניה, דהיינו להסכים לעובדות שנמסרו על ידי הנתבע ולהגיש סיכומים משפטיים לעניין חלות חוק עשיית עושר ולא במשפט במקרה הנדון, תוך ניסיון לשכנע את בית המשפט בעובדה שגם אם הנתבע הוא לא זה שביצע בפועל את הזמנת כרטיס הטיסה הוא נהנה משירותי התובעת, ולאור זאת נמצאת התובעת בחיסרון כיס ועליו לשפותה בגין כך.

התביעה נוהלה בהליך של "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית כהוראת תקנה 214 טז (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984,  לרבות התיאור המובא לעיל.

דיון:

התובעת בסיכומיה טענה כי ביום 09/03/00 נסע הנתבע מעצם עיסוקו כרופא לחו"ל לצורך השתתפות אישית שלו בכינוס בינלאומי בתחום האיידס. הנתבע נטל באופן אישי חלק בכינוס הרפואי בחו"ל תוך שהוא מקדם בכך את ענייניו הפרטיים ותורם להאדרת המוניטין שלו כרופא העוסק בתחום האיידס, ובנוסף נהנה מההנאה החומרית הכרוכה בנסיעה לחו"ל.  לטענת ב"כ התובעת המלומד, הנתבע פעל בניגוד לאמור בסעיף  1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: "החוק") הקובע:

1. חובת ההשבה

 (א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן -הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.

(ב) אחת היא אם באה הזכייה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת."

הנתבע בסיכומיו טען כי בהתבסס על העובדות שעלו בדיון מיום 11/01/05 המרכז לטיפול חולים באיידס מבית החולים קפלן שם עבד הנתבע הוא זה ששלח אותו לכינוס בחו"ל בתפקיד,הנתבע לא היה יום אחד בחו"ל לצרכיו  האישיים, אלא נסע וחזר, מטרת נסיעת הנתבע הייתה על מנת ללמוד ולצבור באותו כינוס ידע וניסיון ממדענים ורופאים מרחבי העולם, כדי שיחזור לארץ יוכל להיעזר בחומר שלמד בכינוס לצורך טיפולו בחולי האיידס.

הנתבע טוען כי השתהותה של התובעת בפנייתה אליו לאחר 4 שנים ממתן השירות פועלת לחובתה שכן ברגע שהייתה פונה לעמותה א ומבקשת את התמורה והייתה נתקלת בסירוב היה עליה לפנות מיידית אל הנתבע כשעוד היה קיים סיכוי סביר שהיה מצליח לגרום לכך שהעמותה א תשלם עבור השירות שניתן.