פסק-דין בתיק א 67893/03

בפני תביעה לתשלום סך של 13,693 ש"ח בעבור אי תשלום חוב בגין קבלת מוצרים, אשר הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר.

התובעת הינה חברת בע"מ, העוסקת בשיווק סיטונאי של כימיקלים ומוצרים נלווים, משטחי פלסטיק, ציפויי אפוקסי, דבקים וחומרי איטום.

הנתבע היה בזמנים הרלבנטיים בעל עסק לביצוע עבודות פיברגלס בשם "מרכז הפיברגלס", אשר רכש מהתובעת מוצרים שונים.

טוענת התובעת כי ביום 14/03/02 רכש הנתבע מהתובעת מוצרים בסך של 3,196 ש"ח, וכנגד הרכישה הוצאה חשבונית עליה חתום מי מטעם הנתבע.

ביום 15/04/02 רכש הנתבע מהתובעת מוצרים בסך של 3,724 ש"ח, וכנגד הרכישה הוצאה חשבונית עליה חתום מי מטעם הנתבע.

ביום 28/04/02 רכש הנתבע מהתובעת מוצרים בסך של 388 ש"ח, וכנגד הרכישה הוצאה חשבונית עליה חתום מי מטעם הנתבע.

ביום 14/05/02 רכש הנתבע מהתובעת מוצרים בסך של 700 ש"ח, וכנגד הרכישה הוצאה חשבונית עליה חתום מי מטעם הנתבע.

ביום 24/06/02 רכש הנתבע מהתובעת מוצרים בסך של 2,886 ש"ח, וכנגד הרכישה הוצאה חשבונית עליה חתום מי מטעם הנתבע.

ביום 25/06/02 רכש הנתבע מהתובעת מוצרים בסך של 2,424 ש"ח, וכנגד הרכישה הוצאה חשבונית עליה חתום מי מטעם הנתבע.

ביום 09/09/02 רכש הנתבע מהתובעת מוצרים בסך של 868 ש"ח, וכנגד הרכישה הוצאה חשבונית עליה חתום מי מטעם הנתבע.

ביום 29/10/02 שילם הנתבע לתובעת סך של 1,452 ש"ח בלבד.

בבקשת הרשות להתגונן טען הנתבע כי יתרת חובו מסתכמת בסך של 1,328 ש"ח בלבד שכן את כל חובותיו בגין המוצרים שסופקו לו שילם לתובעת באמצעות הפקדות בנקאיות.

הנתבע טען כי לא קיבל את הסחורה וכי מי שחתום על תעודות משלוח וחשבוניות איננו פועל מטעמו וכי כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת אינה אמינה ואינה משקפת את יתרת חובו כלפיה. מנגד טען ב"כ התובעת המלומד כי הסחורה סופקה עפ"י הנוהג והנוהל שהיה מקובל בין הצדדים לאורך שנים, וכי חברת ההובלות היתה "ידו הארוכה של הנתבע" כמקבל סחורה ובכרטסת הנהלת חשבונות של הנתבע קיימים ליקויים מהותיים המטילים דופי מאמינותה.

הצדדים בחרו בנסיבות  העניין, להפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם,  על פי הקבוע בסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, לאחר טיעון קצר מכל צד.

בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת  "ייקוב הדין את ההר", ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו.  

יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו.

בדיון מיום 14/04/04 טען ב"כ התובעת המלומד כי התובעת הינה חברה מסודרת המנהלת מחלקת חשבונות וכרטסת מסודרת, וכי המוביל הוא זרועו הארוכה של הנתבע ולכן חתימתו היא המופיעה על החשבוניות. מה גם שלא מדובר על עסקה חד פעמית אלא בהזמנות רבות, אם לטענתו לא קיבל סחורה למרות שהוצאה חשבונית היה עליו לומר זאת בסמוך לכך ולא לטעון בדיעבד, כמו כן לנתבע יש מנהל חשבונות שיכל לומר לו שקיימת יתרה גבוהה יותר ולבדוק ממה היא נובעת.

ולסיום טען כי לא ניתן להסתמך על כרטסת הנהלת החשבונות שהציג הנתבע, מעצם היותה מבולבלת ולא מסודרת בסדר כרונולוגי.