פסק-דין בתיק א 67856/06

1.      מדובר בתביעת שיבוב שהוגשה ע"י מבטחת נהג רכב א' שניזוק בתאונה עם רכב שכור הנהוג ע"י נתבע 1 והשייך לחב' ההשכרה, נתבעת 2.

2.      התביעה הינה בסכום 31,263 ש"ח (הסכום כולל סכום הפיצוי ששולם למבוטח בניכוי השתתפות עצמית, כינון וקיזוז התשלום שהתקבל עבור שרידי הרכב ובתוספת שכ"ט שמאי).

3.      נגד נתבע 1 הוגש כתב אישום המייחס לו אחריות לקרות התאונה, הן בנהיגה רשלנית והן בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

4.      נתבע 1 הודה בחקירה במשטרה בעובדה כי נהג שיכור וכן באחריותו לתאונה וכן הודה במכתב לנתבעת 2 על אחריותו לתאונה.

5.      נגד נתבע 1 ניתן פס"ד ביום 21.5.07 וזאת במעמד צד אחד בלבד לאחר שלא הגיש כתב הגנה לתביעה שנמסרה לו.

6.      נתבעת 2 לא כפרה באחריותו של נתבע 1 לקרות התאונה ואף הגישה נגדו בעבר תביעה בגין הנזקים שנגרמו לרכבה, אולם בשלב מסויים הגישה בקשה למחיקת אותה תביעה לאור העובדה שלא הצליחה לאתר את נתבע 1 ולהביאו לביהמ"ש.

7.      נתבעת 2 טענה בכתב הגנתה טענות רבות, אולם לבסוף התמקד הדיון בטענה כי נתבע 1 הפר תנאי בחוזה ההשכרה לפיו נאסר עליו לנהוג "כאשר השוכר שתוי או מצוי תחת השפעת סמים".

8.      מכאן, נטען ע"י נתבעת 2, כי הנתבע 1 הפר תנאי החרגה ולכן נתבעת 2 לא נושאת בכל אחריות לנזק שגרם ועל התובעת להסתפק במיצוי התביעה כנגדו.

9.      לאחר שבחנתי הטענות הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה וכי התנאי המחריג נהיגה בשיכרות אינו תקף במישור היחסים שבין חב' ההשכרה, נתבעת 2, בכובעה כמבטחת לבין השוכר וכן לבין הצד השלישי הניזוק.

10.  ואלו הנימוקים להחלטתי:

א.    צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב) התשמ"ה - 1985, קובע כי תנאי לקבלת רשיון לחב' השכרת רכב הינו קיומו של ביטוח להנחת דעתו של המפקח לגבי כלי הרכב ותקופת תוקפו של הרשיון (סעיף 19 (7) לצו).  בסעיף 40 לצו נקבע כי אין להשכיר רכב אלא אם קיים לגבי הרכב ביטוח כאמור לעיל.

ב.     עולה מכך, שחב' ההשכרה היא המבטחת של הרכב במישור היחסים בינה לבין השוכר והסכם השכירות כולל בחובו הסכם ביטוח ולכן היחסים שבין השוכר לחב' הביטוח, יש לשלב הכללים הנוגעים ליחסים בין מבטח למבוטח.

ג.       בהתאם לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי) התשמ"ו - 1986, בחוזה ביטוח לא פועל עיקרון חופש כריתת החוזה אלא על החוזה לעמוד בתנאי החוק והתקנות. 

ד.     בהתאם לתקנה 1, הפוליסה אמורה להיות מנוסחת לפי התנאים והנוסח המפורטים בתוספת לתקנות להלן "הפוליסה התיקנית".

ה.    תקנה 5 לתקנות קובעת כי מבטח רשאי לשנות את הניסוח שבפוליסה התיקנית, ובלבד שלא ישתנו התוכן והמהות של הוראות הפוליסה התיקנית.  תקנה 4 מתירה למבוטח לשנות תנאי מתנאי הפוליסה התיקנית, ובלבד שהשינוי הוא לטובת המבוטח.

ו.       בסעיף 18 לפוליסה התיקנית, נמנו החריגים לחבות המבטח ובסעיף 18 (ב)(5) הוחרג נזק שנגרם בשל היות נהג הרכב נתון להשפעת סמים.

ז.      בהתאם לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) התשמ"א - 1981 וכן בהתאם לצו הפיקוח על עסקי ביטוח (תוכניות ביטוח חדשות ושינוי תוכניות) התשמ"ב - 1981, נאסר על מבטח להנהיג תוכניות או שינוי מהפוליסה התיקנית, אלא בהיתר מאת המפקח.

ח.    בהתאם לסעיף 38 לחוק, הסדר הסותר תנאי שיש לקובעו עפ"י התקנות, לא ינהגו לפיו ויראו כאילו הותנה במקומו התנאי שיש לקובעו כאמור, זולת אם ההסדר הוא לטובת המבוטח.

ט.    במקרה שלפנינו, לא נטען כי הנתבעת קיבלה היתר מאת המפקח לכלול להחרגה הנדונה וברור שהחרגה זו אינה לטובת המבוטח.