פסק-דין בתיק א 676/06

1.         התובע, יליד שנת 1954, הגיש נגד הנתבעת תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב תאונת דרכים מיום 8.11.05. הנתבעת מודה בחבותה לפצות את התובע על נזקיו, והמחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלת גובה הנזק.

2.          הנכות הרפואית -

התובע נפגע בתאונה כרוכב אופנוע וסבל מפגיעה רב מערכתית.

3.         בתחום האורטופדי-

לפי סיכום המחלה מהמחלקה הכירורגית, בקבלתו נמצאה דפורמציה גסה של השוק השמאלי האמצעי, שפשופים על פני כף יד ורגל ימין, שבר בטיביה ופיבולה משמאל.

ביום 14.11.05 בוצע קיבוע של השבר בטיביה שמאל על ידי מקבע חיצוני.

באשפוז חוזר מיום 28.1.06 אובחן חוסר חיבור של הטיביה משמאל.

ביום  30.1.06 הוצא הקיבוע החיצוני והוכנס מסמר תוך לשדי.

בדיקת EMGמיום 14.5.06 הדגימה פגיעה אקסונלית בעצב הפרונטלי המוטורי הדיסטלי משמאל, פגיעה חלקית בעצב הפרונטלי התחושתי השטחי ובעצב הסורלי.

בדיקת EMGמיום 10.11.06 הראתה פגיעה קשה בעצב הפרונאלי והטיביאלי משמאל.

בבדיקת מרפאה נמצאו שינויים ניווניים ניכרים בלשכה הלטרלית של הברך השמאלית.

פרופ' חיים צינמן מונה כמומחה בתחום האורטופדי ובחוות דעתו מיום 17.5.07  הוא קבע לתובע נכויות כדלקמן:

בגין השבר ב- LETERAL TIBIAL PLATEAU, שהתחבר בצורה גרועה מאד והשאיר הגבלה בטווח התנועה בברך - 20% לפי סעיף 35(1)ב' מותאם.

בגין השבר בטיביה שהתחבר עם תזוזה של פרגמנט מרכזי, השבר מקובע על ידי מסמר תוך לשדי שלא הוצא - 10% לפי סעיף 47(2)א'.

בגין הפגיעה בעצב הפרונאלי המשותף בצורה קשה - 20% לפי סעיף 32(2)א'III.

בגין הפגיעה בעצב הטיביאלי - 10% לפי סעיף 32(5)א'I.

בגין השבר בעצם הבריח שהתחבר עם עיוות וקיצור - 5% לפי סעיף בין 39(1) ל- (2).

התובע התלונן בפני פרופ' צינמן על הגבלה בהליכה, כאבים בקרסול ועד לברך שמאל, קושי בקימה מישיבה נמוכה, הגבלה בטווח התנועות ורגל רדומה. התובע ציין כי הוא הולך עם קב אחד.

ממצאי הבדיקה שערך פרופ' צינמן לתובע היו כדלמן: