פסק-דין בתיק א 6759/05

מבוא ותמצית טענות הצדדים

1. התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מהיר ובה דרשה לחייבו לשלם לה סכום של 10,550 ש"ח.

2. אין מחלוקת כי הנתבע פנה אל התובעת בבקשה להגיש מועמדותו לעבוד ברפא"ל, הגשת מועמדות הכרוכה בעריכת תחקיר בטחוני. אין מחלוקת כי כחלק מאותה התחייבות התחייב הנתבע כי במשך שנה לא יגיש מועמדות לעבודה ברפא"ל באופן עצמאי או ע"י צד ג' כלשהן, הנתבע התחייב לתשלום של 10,000 ש"ח כפיצוי מוסכם למקרה בו יפר התחייבותו.

3. אין מחלוקת כי הנתבע נשלח ע"י התובעת לתחקיר בטחוני שעלותו 550 ש"ח, (סעיף 9ב' להגנתו) ואין מחלוקת כי בחלוף 6 חודשים (ועוד בטרם תמה השנה כפי שהתחייב הנתבע), הציג הנתבע מועמדותו לעבודה ברפא"ל באמצעות חברת ספקום והוא אף התקבל בפועל לעבוד באותו מקום.

4. הנתבע אשר לא כפר בחתימתו על כתב ההתחייבות או בעובדה כי בחלוף חצי שנה פעל בניגוד לאותו כתב התחייבות, טען כי לכתב ההתחייבות אין כל נפקות בשל כפייה, ניצול ועושק ובשל היותו פוגע בחופש העיסוק. בנוסף הוא טען כי התובעת הפרה התחייבותה כלפיו, היא לא עשתה דבר לטענתו ומאחר והודיעה לו כי רפא"ל לא מוכנה להעסיקו הרי שסוכלה ההתקשרות שבין הצדדים.
5. לאחר שנדחתה טענת הנתבע בדבר העדר סמכות ענינית ולאחר ישיבה מקדמית התייצבו ונחקרו בחקירה נגדית מנהל התובעת מר גידי לפבר והנתבע, לאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב.

השאלות שבמחלוקת

6. מאחר והנתבע לא חולק על החתימה על כתב ההתחייבות ועל העובדה כי בחלוף כ-6 חודשים הועסק באמצעות חברה אחרת בשטחה של רפא"ל, יש לבחון משמעות נסיבות החתימה על כתב ההתחייבות. במידה וכתב ההתחייבות תקף יש לבחון האם הוא מטיל על התובעת חבויות והאם על פי תוכנו העסקת  הנתבע ע"י צד ג' מהווה הפרת התחייבותו.

7. במידה ויקבע כי התובעת זכאית לפיצוי, יש לבחון האם בנסיבות מקרה זה יש להפחית את גובה הפיצוי המוסכם כטענת הנתבע.

דיון

בטרם אנתח טענות הצדדים אבהיר שלוש נקודות:

-ב"כ הנתבע שב וחזר בסיכומיו בצורה מעגלית לשאלת הסמכות הענינית שכבר הוכרעה ואין בכוונתי לשוב ולדון בנושא.

-לחופש העיסוק מעמד חוקתי, אך איני מוצא כל פגם בנוסח ההתחייבות עליה חתם הנתבע ועל פי התרשמותי מעדותו, חתימתו נעשתה מרצונו הטוב והחופשי. ההגבלה על חופש העיסוק בכתב ההתחייבות הינה מצומצמת ומוגדרת בצורה נקודתית. ההגבלה היא לשנה אחת, למקום עבודה אחד (רפא"ל) ואף זאת רק למקרה שיפנה הנתבע שלא דרך התובעת. הנתבע שלא אולץ כטענתו לחתום על ההתחייבות, רשאי היה למצוא עבודה בכל מקום אחר שיחפוץ ואם רצה לעבוד ברפא"ל יכול היה להעזר בשירותיה של התובעת ואף זאת לתקופה של שנה אחת בלבד ואם בחוסר תום לב מדובר הרי שהנתבע היה זה שהסתיר מפני התובעת את הקשר שיצר עם רפא"ל באמצעות חברה אחרת ולו היו ידיו נקיות היה חייב לספר לה על כך. יחד עם זאת לאור תוכנו של כתב ההתחייבות הנני סבור כי מדובר בהסכם המטיל חובות על שני הצדדים מעבר לחובת תום הלב, התובעת התחייבה להעביר את הנתבע תחקיר בטחוני ולפעול על מנת לאפשר עבודתו ברפא"ל.

-נוסח כתב ההתחייבות הינו ברור ואינו טעון פרשנות, הנתבע התחייב שלא להגיש מועמדות לעבודה ברפא"ל באמצעות צד ג'. אין מחלוקת כי חברת ספקום שכרה את שרותי הנתבע לעבוד עבורה ברפא"ל, הנתבע אישר זאת בסעיף 9ה' להגנתו לפיו טען כי הובהר לו בעת ההתקשרות עם ספקום כי "העבודה עבורה תבוצע בעיקר בתוך מתקן השייך לרפא"ל" ומכאן שיש לראות את עובדת התקשרותו עם חברת ספקום לשם עבודה ברפא"ל כפי שארע בפועל כהפרת התחייבותו על פי ההסכם.

8. למרות שלושת הקביעות הנ"ל, לאחר שמיעת העדויות הסתבר כי התביעה עומדת על בסיס רעוע. תמוה בעיניי מדוע התובעת לא מתכבדת ומפרטת בכתב תביעתה את תפקידה האמיתי- חברת השמה.  התובעת מכנה עצמה בסעיף 4 לתביעה כחברת שרותי תוכנה ורק בסעיף 21 לסיכומיה נחשפו מניעי ההתקשרות בתיק זה, עמלת השמה שהיא ציפתה לקבל. זה השלב להזכיר לתובעת כי שלב הסיכומים אינו שלב להציג עובדות שלא הוכחו, הכיצד התובעת שלא הזכירה כלל את עובדת היותה חברת השמה מנתחת בסיכומיה את עמלת ההשמה לה היא זכאית.

9. לכך אוסיף כי כאשר על הפרק שאלת הפרת התחייבות שניתנה לשנה, יש חשיבות למועד בו ניתנה ההתחייבות. גם בנושא מהותי זה נכשלה התובעת בעת הצגת המידע מטעמה. בסעיף 6 לכתב התביעה נטען כי הנתבע חתם על ההתחייבות ביום 3.9.04, מנהלה העיד כי ההתחייבות נחתמה ביום 9.3.03! ולאחר מכן תיקן טען כי היא נחתמה "שנה לפני 9.3.03"! (עמ' 5) ולבסוף אישר כי התאריך הוא 9.3.04.

10. התובעת צרפה לתביעתה חשבונית מיום 28.3.04 שהסתבר מעדות מנהלה כי הכיתוב המקורי על החשבונית לא הזכיר כלל את הנתבע ושמו הוסף לאחר מכן, (עמ' 5). מנהלה של התובעת אף אישר כי אין לה כל מסמך רלבנטי אחר לתמיכה בטענתם (עמ' 6), למרות שהייתי מצפה כי פנייה לרפא"ל, פנייה  לעריכת תחקיר בטחוני ותוצאות  התחקיר הבטחוני יהיו כולם בכתב ובהעדר מסמכים מתעוררת תהיה לגבי התביעה כולה.

11. לאחר שנשמעה עדותו של מנהל התובעת, העד היחידי מטעמה הסתבר לכאורה כי דין התביעה להדחות שכן עד זה לא ידע לתמוך עובדתית ומידיעה אישית באף אחד ממרכיבי התביעה ובכלל זה הוא לא ידע לתת תוכן ראייתי לתביעה, לנושאים מהותיים כגון מתי נערך לנתבע תחקיר בטחוני, מתי ועם מי נוצר הקשר ברפא"ל ואפילו במעמד חתימת ההתחייבות הוא לא נכח.
12. לו היה מסתיים הדיון לאחר עדות מנהל התובעת, התביעה היתה נדחית בשל העדר הוכחה. אלא משהתייצב הנתבע לדוכן העדים, השתנתה התמונה. הנתבע הודה כי הפר את התחייבותו, הוא הודה כי נשלח לתחקיר בטחוני במימון התובעת  ובמכתבו מיום 3.6.04 שצורף לכתב הגנתו ואשר נשלח על ידו לרפא"ל הוא הודה כי התובעת "השקיעה דמים" כמתואר מפיו בעמ' 11, 12: