פסק-דין בתיק א 67352/04

1.    זוהי תביעה על פי שטר חוב בסכום של 30,000 $, ערוך לפקודת התובע וזמן פירעונו ב-6.8.2002. הנתבע 1 הוא עושה השטר, הנתבעים 2 ו-3 ערבים לו.

לבד משמו של התובע כנפרע על פי השטר וכן, שמות הנתבעים, כתובתם וחתימתם, מופיעים בשטר הפרטים הבאים:

מקום עשיית השטר:  רמת השרון;

תאריך עשייתו:  30.1.2002 ;

על הסימן " ש"ח " שבראש השטר משוך קו מחיקה; מעליו מופיע הסימן " $", ולצדו, בין  קו נטוי מימין ומשמאל רשום: /30,000/ ;

לצד המלים: " סך שקלים חדשים (במלים)", אשר מוטבעות בשטר, רשום: " שלושים אלף דולר ארה"ב בשקלים" .

לצד המלים: " התמורה קבלתי ב"  רשום: " על פי הסכם הלוואה".

לצד המלים: " מקום התשלום" רשום:  " העברה לארהב לחשבון ברוס מינרי".

להוציא הפרטים המתייחסים לתמורה ולמקום התשלום וכן חתימות ידם של הנתבעים 2 ו-3 - אלה נרשמו בעט כחול - כל יתר הפרטים בשטר רשומים בעט שחור. 

השטר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ב-27.8.2003. הנתבעים הגישו התנגדות, ועל יסוד הסכמה דיונית בין הצדדים, ניתנה להם רשות להתגונן.

2.    עושה השטר, הנתבע 1, מתגונן בטענת קיזוז. לדבריו, התובע חב לו סכום העולה על סכום השטר.

הנתבעים 2 ו-3 - אחותו וגיסו של הנתבע 1 - מצטרפים לטענת הקיזוז של הנתבע 1, אך בפיהם טענה נוספת  והיא: השטר פקע בשל שינוי מהותי שנעשה בו לאחר שחתמו עליו כערבים.

גרסתם היא שהשטר היה חף מכל פרטים להוציא הסכום בספרות: /30,000/ לצד הסימן ש"ח בראש השטר. הנתבעים 2 ו-3 אף צירפו לתצהירם צילום של שטר חוב ריק מפרטים זולת הסכום בספרות, על מנת להדגים את מראה השטר בעת שחתמו עליו כערבים.

הנתבע 1 שלדבריו תיקן את השטר בעצתו של התובע ושלא על דעת הנתבעים 2 ו-3, תומך בגרסה הזו אלא שהוא טוען, כפי שנראה להלן, לשינוי "מעט" שונה מזה שהנתבעים 2 ו-3 טוענים לו.  הדבר הזה בפני עצמו תמוה, כשנותנים את הדעת לכך שמדובר בפני השטר כפי שהיו  לאחר שהשטר נערך על ידי הנתבע 1 ובעת שהנתבעים 2 ו-3 חתמו עליו.

התובע טוען שלנתבע 1 אין עומדת הגנת קיזוז הואיל והשטר ניתן להבטחת הלוואה שהוא נתן לנתבע 1 באופן אישי, בעוד שטענת הקיזוז נסמכת על חיובים שמקורם בהתקשרות למתן שירותים  אשר נעשתה בין שני תאגידים.

ואשר לטענה בדבר פקיעת השטר בשל שינוי מהותי שנעשה בו - טוען התובע שהשטר נמסר לו כפי שהוא במתכונתו הסופית וכי לא הוכח על ידי מי מהנתבעים שנעשה בו שינוי כל שהוא ושלא בהרשאתם. 

3.    ברקע לטענות הללו של הנתבעים עומדות העובדות הבאות.

בין התובע לנתבע שררו במשך שנים יחסי חברות ואלה הצמיחו לעיתים גם קשר עסקי.

התובע הוא הבעלים "למעשה" של חברת ניהול המנהלת קבוצת חברות אשר פעילות במרכז אירופה.