פסק-דין בתיק א 67255/04

כללי

1.         התובע הגיש לביצוע שלושה שיקים : שיק ע"ס 2,000 ש"ח ז.פ. 30/7/01, שיק ע"ס 2,000 ש"ח ז.פ.30/8/01 ושיק ע"ס 2,500 ש"ח ז.פ. 30/9/01 ( להלן:" השיקים").

השיקים רשומים לפקודת "תיווך מזרח מולוקנדוב מיכאל" ( להלן:"מר מולוקנדוב" או " המתווך") מוסבים לתובע.

הנתבע הגיש התנגדות, אשר התקבלה (החלטה מיום 27/10/04). בהמשך, נשמעו ראיות והוגשו סיכומים.

המסגרת המשפטית

2.         בדיון מיום 19/9/05 הסכימו הצדדים כי התובע אינו אוחז כשורה בשיקים, אלא נכנס בנעליו של הנפרע- המתווך, מר מולוקנדוב.

משמעות הדברים היא, כי אם יראה הנתבע הגנה כנגד הנפרע, יהיה בכך כדי להביא לדחיית התביעה. ואולם, אם לא יראה הנתבע הגנה כנגד הצד הקרוב, יהיה זכאי התובע להנות מהחזקות העומדות לו על פי פקודת השטרות, ויהיה מקום לאכוף על הנתבע את פרעון השיקים אף בלא שהתובע יעלה לדרגת "אוחז כשורה".

(ראה: ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נגד ב.ש.ן חרושת ברזל בע"מ, פד"י ל"ג(1)304).

גרסת הנתבע

3.         לטענת הנתבע, חתמו הוא ואשתו על השיקים, על מנת שבעל הבית ממנו שכרו דירה ימלא ויקח אותם כדמי שכירות. בעל הבית סרב לקבל את השיקים ולכן הם החזירו אותם והניחו אותם והונחו במגירה.

לטענת הנתבע, למעט החתימות, הכיתוב בשיקים לא שלו ולא של אשתו.

הנתבע טוען, כי לא ידע על גניבת השיקים. לגרסתו, באותה תקופה נטל מהבנק הלוואה לצורך רכישת משאית וכשזו נגנבה, נקלע לקשיים כלכליים ונוצר נתק עם הבנק, כך שלא ידע שהשיקים הוצגו לפרעון.

לטענת הנתבע, לא התקבלה כל תמורה כנגד השיקים והוא אינו מכיר את הנפרע.

דיון  ומסקנות

4.         לאחר שבחנתי את הראיות שבפני, הריני קובעת כי דין התביעה להתקבל.

5.         כפי שיפורט להלן, עדותו של הנתבע לא היתה עקבית. גרסתו "צברה תאוצה" ונתגלו בה בקיעים ואי התאמות, במהלך התקדמות הדיונים. עדותו של הנתבע לא הותירה בי רושם מהימן ולא נתתי בה אימון.

בתצהיריו טען הנתבע כי אינו מכיר כלל את הנפרע- מר מולוקנדוב.

גם בחקירתו שב וטען כי:

" אני לא מכיר את האדון מולקדנוב בכלל. אני לא הייתי בבאר שבע אף פעם. אני גר בפתח תקוה. לא חיפשתי אף פעם דירה בבאר שבע" ( עמ' 3 שורות 16-15 לפרוטוקול מיום 19/9/05).

גרסה זו התבררה כבלתי נכונה.

בחקירתו מיום 19/1/06 , לאחר שהוצגו בפני מסמכים, אישר הנתבע כי היה בבאר שבע.  (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 19/1/06). בהמשך חקירתו, לאחר שעומת עם מסמכים נוספים, הודה כי:

" הייתי בבאר שבע אחרי שהתקשרו מבנק למשכנתאות" ( עמ' 7 לפרוטוקול מיום 19/1/06).

 בחקירתו הנגדית ביום 19/1/06 "שיפץ" הנתבע את גרסתו והוסיף פרטים אשר לא בא זכרם קודם לכן. בחקירתו התייחס הנתבע לראשונה לבחורה בשם יוליה קוגן ולסיפור רכישת המשאית ממנה.