פסק-דין בתיק א 67211/03

בפני תביעה על סך 10,057 ש"ח, בגין חוב בתשלום עבור השכרת רכב, אשר הושכר ע"י הנתבעת מחברת התובעת. התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, ומשניתנה הרשות להתגונן עבר הדיון לפסים של "סדר דין מהיר".

התובעת הינה חברה העוסקת בהשכרת כלי רכב. לטענתה, הנתבעת התקשרה עמה בהסכם להשכרת רכב והתחייבה לשלם עבור תקופת השכירות החל מיום 05/06/01 ועד ליום 08/08/01 לרבות בגין מספר הקילומטרים אותו ביצעה הנתבעת ברכב. דא עקא הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה ונותרה חייבת את הסך הנ"ל. 

בבקשת הרשות להתגונן טען מנהל הנתבעת מר ישראל  מאיר, כי שכר את הרכב מהתובעת החל מיום 18/04/01 ועד ליום 08/08/01 וכי הנתבעת שילמה מדי חודש את דמי השכירות וזאת בהתאם לחשבוניות שהומצאו ע"י התובעת.

לגבי טענת החריגה בקילומטרים טענה הנתבעת כי ביום בו הוחזר הרכב לתובעת נערך דו"ח ע"י נציג התובעת בשם שי אוחנה ובו צויין כי מד הקילומטרים עומד על 23,455 ק"מ ואילו בכתב התביעה נטען כי הרכב עבר 27,474 ק"מ לכן אין להתייחס לטענה זו כלל.

לגבי סך של 292 ש"ח אותו נדרשת הנתבעת לשלם טוענת הנתבעת כי מדובר בסכום בגין השתתפות עצמית שאין הנתבעת צריכה להיות מחוייבת בו וזאת בהתאם לחוזה השכירות בו נאמר כי מחיר דמי השכירות כולל בתוכו ביטוח מלא לרבות כל עלות שתתגבש בעטייה של תאונה.

פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד לרבות התיאור המובא לעיל כהוראת תקנה 214 טז (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

דיון:

התובעת טענה כי חובה של הנתבעת מורכב הן מאי תשלום עבור 5 ימי ההשכרה של החודש האחרון קרי 04/08/01 ועד 08/08/01, וכן עבור 4,426 ק"מ נוספים שהרכב עבר.

הנתבעת טענה כי מנהלה מר ישראל ביצע טלפונית עם אחד ממנהלי התובעת את עסקת ההשכרה וזאת לאור היכרות מוקדמת ביניהם ובגלל שסוכם על תקופת שכירות ארוכה הוסכם כי דמי השכירות יהיו ללא הגבלת ק"מ כלל.

כן נטען כי מאחר ונציגי התובעת לא החתימו את הנתבעת במועד החזרת הרכב על היעדר תלונות ומצב מד הק"מ לכן נאלץ מר ישראל להחתים את נציג התובעת על הטופס (נספח ב') ולכן בהסתמך על הטופס ועל עדותו של נציג התובעת מר לוי בדבר חישוב וירטואלי של הק"מ חישובה של התובעת שגוי ואין להתייחס אליו כלל.

הנתבעת טענה כי מכיוון שלא נאמר לה מעולם ע"י מי מנציגי התובעת כי עליה לשאת בסכום כלשהו במקרה של פגיעה ברכב לכן לא ניתן לחייבה כלל בסך של 395 ש"ח.

הנתבעת אף ציינה כי החוזה היחיד שנחתם ע"י נציגה מר  דני גולן נחתם ללא סמכות ומשכך אינו תקף מה גם שההזמנה נעשתה ע"י מר ישראל טלפונית ולכן לא הייתה לנתבעת כל ידיעה על החתימה על החוזים הנ"ל והראייה שבכל חוזי השכירות לתקופה הרלוונטית לתביעה אין חתימה של הנתבעת.

לאחר ששמעתי את הצדדים, חקירותיהם הנגדיות, עיינתי בתצהיריהם וקראתי את סיכומיהם הנני בדעה כי הדין עם התובעת.

התובעת הוכיחה כי ע"פ חוזה ההשכרה מחוייב כל שוכר לטווח ארוך לשלם בסיום ההשכרה עבור ק"מ נוספים שנעשו ברכב וזאת מעבר לסך של 4,500 ק"מ הכלולים בדמי השכירות החודשיים.

עוד הוכיחה התובעת כי הנתבעת הפחיתה סך של 395 ש"ח מדמי השכירות בגין התקופה שבין יום 05/06/01 ליום 06/05/01 ללא סיבה.

כמו כן התובעת שכנעה אותי כי האדם המכונה שי אוחנה שלגביו נטען כי הינו נציג מטעמה שהחזיר את הרכב לתובעת ואף חתם על טופס להיעדר תלונות איננו נמנה בין עובדיה ומספר העובד שנטען לגביו היה שייך בעבר לעובדת התובעת בשנים 99-98.

עדותו של מנהל הנתבעת מר ישראל לא הייתה אמינה בעיניי, בלשון המעטה.

לא מקובלת עלי טענתו כי מחד גיסא לא ידע כי מר דני גולן חתם על חוזה השכירות וכי הדבר נעשה בחוסר סמכות שכן אינו מורשה חתימה ומאידך גיסא טוען כי לא תיאם עם התובעת את מועד קבלת הרכב כיוון ש"יכול להיות שאני צריך לצאת או ללכת" (עמ' 9 לפרוטוקול) וכן הודה כי עשה שימוש ברכב. משנשאל מדוע לא הגיש הודעת צד ג' או תבע את מר גולן ענה בהתחמקות.

לגבי הטופס (נספח ב' לבר"ל) בו נטען כי הוחתם נציג הנתבעת בשם שי אוחנה לא מצאתי ממש בטענה זו. על אחת כמה וכמה לאור העובדה כי הדף המקורי לא הושאר בידיו של מר ישראל מהנתבעת, ובנקודה זו אציין כי מקובלת ומהימנה עלי הצהרתה של הגב' אורית דוייטש ממחלקת כח האדם בתובעת לפיה מעולם לא היה ואין עובד בשם שי אוחנה בתובעת וכי מספר העובד הנטען לגביו היה שייך לעובדת התובעת בתקופת השנים 99-98, מאשר טענותיו של מר ישראל לגבי השתלשלות העניינים לגבי הטופס.