פסק-דין בתיק א 6720/02

רקע

1.         חברת שיכון עובדים בע"מ (להלן:"הנתבעת") היא חברה יזמית, וככזו יזמה את הקמת הבניינים ברח' בן צבי 6 ו- 7 בקריית חיים (להלן:"הבניינים"). לשם הקמתם התקשרה עם חברת צביקה יהודה חברה לבניין בע"מ - צד ג' 3 (להלן:"הקבלן"). הבניינים תוכננו על ידי צד ג' 1 ו- 2. בין קבלני המשנה היתה צד ג' 4. שאר צדדי ג' שהיו אף הם קבלני משנה נמחקו.

            התובעים, בני הזוג טוביה (להלן:"התובעים א'") ובני הזוג סבט (להלן:"התובעים ב'") רכשו דירות בבניינים.

            התביעה כאן עוסקת בליקויי בניה שונים אשר התגלו בדירות וכן ברכוש המשותף בבנין 6.

            התובעים, לטענתם, פנו בדרישות חוזרות ונשנות אל הנתבעת על מנת להביא לתיקון הליקויים, אך עקב פשיטת הרגל של  הקבלן ותירוצים אחרים, לא תוקנו הליקויים על ידי הנתבעת.

            התביעה הוגשה ב- 7.4.02 בגין הליקויים עצמם, ירידת ערך הדירות, הליקויים ברכוש המשותף (בבניין התובעים א' בלבד), עוגמת נפש והפסדי השתכרות, בסה"כ 247,000 ש"ח.

            התובעים תמכו תביעתם בחוות דעתו של המהנדס פאבל אפרצב.

            הנתבעת, שלחה הודעת צד ג' כנגד קבלני המשנה והמתכננים, אשר לדעתה לאור חוות הדעת שהגישו התובעים, היו לכאורה אחראים לליקויים השונים.

            על מנת לקדם את ההליכים בתיק, מונה על ידי בית המשפט (כב' השופטת וילנר) מהנדס דן ברלינר כמומחה מטעם בית המשפט - החלטה מיום 21.5.03. (להלן:"המומחה" או "מהנדס ברלינר").

            צדדי ג' 5,6,ו- 8, לא הגישו כתבי הגנה. ההודעות נגדם נמחקו, לאחר שעל פי חוות דעת המומחה, נמצא כי אין מוטלת לפתחם אחריות כלשהי. צד ג' 7 הגיש כתב הגנה אך מאותה סיבה גם כנגדו נמחקה ההודעה (החלטות מיום 21.6.06).

            חוות דעתו הוגשה ביום 15.6.04, ותשובותיו לשאלות ההבהרה של הצדדים הוגשו בתאריכים שונים ולשיעורין.

            ב"כ המלומד של התובעים טוען כי היות והמומחה לא מונה בהסכמה, הרי אין מעמדו עדיף מזה של המומחה מטעמם.

            ב"כ התובעים מסתמך על ע"א 4218/90 חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ נ' אלכסנדר וכרמן להנר (31.12.92) שם אמר הנשיא שמגר, כי כאשר מונה מומחה לא בהסכמה, משקל חוות דעתו כמשקל חוות דעת הצדדים.

עוד טוען ב"כ התובעים כי יש לנקוט בשיטת שערוך לגבי כל הסכומים הנקובים בחוות הדעת על ידי חישוב הפרשי הצמדה ממועד חוות הדעת, וחישוב הריבית מיום קבלת הדירות. ב"כ התובעים מסתמך לעניין זה על ת"א 1171/89 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, ות"א 5432/98.

            הנתבעת סבורה, כי אין להיענות לדרישה זו. מקובל בתביעות אלו כי המועד הקובע הוא מועד חוות דעת המומחה והרי כל הסכומים שקבע נכונים ליום מתן חוות הדעת, וזהו המועד היחיד הרלוונטי.

            לעניין המומחה טוענת הנתבעת, כי משויתרו התובעים על חקירתו, אין הם יכולים לחלוק יותר על מסקנותיו.

            לעמדה זו מצטרף גם ב"כ צד ג' 1 ו- 2, דהיינו, כי יש לקבל את חוות דעתו המקצועית המקיפה והעניינית של המומחה, אשר לא נחקר על ידי ב"כ התובעים. אם כי מוסיף צד ג' 1 ו- 2 "בכפוף להבהרות...".

            כאמור "הקבלן" פשט רגל ועל כן טוענת הנתבעת, כי מתוקף  היותה חברה יזמית בלבד, אין להטיל עליה אחריות, ואם ימצא כי יש לשלם לתובעים, הרי רק צדדי ג' השונים הם שצריכים לשאת בתשלומים אלו במלואם.

            טענות נוספות לנתבעת כלפי התובעים:

1.         התובעים השתהו מאוד בהגשת תביעתם וכך ומכיוון שהקבלן פשט רגל, נמנעה מהנתבעת האפשרות לנצל את זכותה ולתקן בעצמה את הדרוש תיקון.