פסק-דין בתיק א 6686/03

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו עקב תקיפה.

כללי -

1. כפי שנטען בכתב התביעה, ביום 21/4/1996, הותקפו התובעים, מר מרואן חסון (להלן - "חסון") ומר חסון אוסאמה (להלן - "אוסאמה") על ידי הנתבעים 1 ו-2, מר אלמן שומנוב (להלן - "שומנוב") ומר שמעון אסרף (להלן - "אסרף") במהלך שהותם במועדון הדיקסי בחיפה (להלן - "המועדון").
2. המועדון היה באותה העת בבעלותם ובניהולם של המנוח יעקב מזרחי ז"ל ושל מר אברהם מנור.
3. בהתאם, כתב התביעה המקורי הוגש כנגד שני הנתבעים 1 ו-2 (בהיותם התוקפים), כנגד עזבון המנוח ומר מנור (בהיותם האחראיים על המועדון) וכנגד עיריית חיפה.
4. ביום 4/11/2004 ניתם פס"ד חלקי בכל הנוגע לנתבעים 4 ו-5, והתביעה נגדם נדחתה ללא צו להוצאות.
5. ביום 8/12/2004 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנחתם בין התובעים לבין הנתבע מס' 3 - לפיו ישלם נתבע זה (עזבון המנוח מזרחי ז"ל) פיצוי בסך 15,000 ש"ח לתובע מס' 1 ופיצוי בסך 2,468 ש"ח לתובע מס' 2.

דיון -

6. ביום 12/6/2005 הסכימו הצדדים כי פסק הדין בכל הנוגע לחבותם של הנתבעים 1 ו-2 (להלן ביחד - "הנתבעים") כלפי התובעים 1 ו-2 (להלן ביחד - "התובעים"), ככל שקיימת חבות שכזו, ינתן על בסיס החומר הקיים בתיק (לרבות תיעוד רפואי רלבנטי, החומר מתיק המשטרה, כתבי האישום שהוגשו בנדון ופסקי הדין הרלבנטיים) ולאחר הגשת סיכומים ואסמכתאות משפטיות.
7. לאחר עיון בחומר המפורט מעלה ושקילת טענות הצדדים בסיכומיהם - מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל וכי על הנתבעים לפצות את התובעים בהתאם לראשי הנזק אליהם אתייחס, והכל מהנימוקים שיפורטו להלן.

שאלת חבותם של הנתבעים בפיצוי התובעים -

8. הן בכתבי ההגנה שהוגשו מטעם הנתבעים והן בסיכומיהם, מוכחשת החבות לפיצוי התובעים, בין אם בשל הכחשה כללית ומעורפלת של הנסיבות, בין אם מחמת הכחשת קיומה של עילת תביעה, בין אם בשל הטענה כי התקיפה בוצעה לאחר התגרות ופרובוקציה מטעם התובעים, ובין אם מטעמי שיהוי.
9. באשר לעצם קרות האירוע -

תמוהה עד מאד עמדתם של הנתבעים היות ושניהם הורשעו על פי הודאתם בביצוע התקיפה הנטענת.

10. בהקשר זה אפנה אל כתב האישום שהוגש בת.פ. 1324/99 בבמ"ש זה כנגד שומנוב כנאשם מס' 1 ואסרף כנאשם מס' 2, ואל העובדות המפורטות בפרק א' לכתב האישום כדלקמן :

"בתאריך 21/4/1996, סמוך לשעה 02:15, במועדון "הדיקסי" שבמפרץ חיפה רח' חלוצי התעשיה פצעו הנאשמים שלא כדין את אוסמה חסון (להלן מתלונן 1) ואת מרואן חסון (להלן מתלונן 2) באופן שדקרו באמצעות מכשיר חד העשוי ברזל את מתלונן 1 בבטנו ובגבו ואת מתלונן 2 בגבו, בישבן ובצידה הימני של בטנו, כשנאשם 2 אף היכה בראשו באמצעות כיסא, כתוצאה מכך נזקקו המתלוננים לטיפול רפואי" ;

11. כמו כן אפנה אל הרשעתו של שומנוב מיום 30/1/2001, לאחר שהודה באישום ואל הרשעתו של אסרף מאותו היום (בת.פ. 6670/99 - לאחר שאוחדו שני תיקים בעניינו), שאף היא ניתנה לאחר הודאתו באישום.

12.   פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 קובעת בסעיף 42א כדלקמן :

"הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי. "

13. סעיף 42ג, אשר כותרתו "ראיות לסתירת פסק דין", ממשיך וקובע כי -

"הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין. "