פסק-דין בתיק א 66507/04

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.         התובעת הינה עורכת דין, התובעת שכ"ט מהנתבע, בגין טיפול ושירותים שניתנו לו בקשר עם תביעה שהגיש הנתבע נגד מעסיקו בבית הדין לעבודה, לקבלת שכר עבודה וזכויות נוספות הנובעות מעבודתו אצל אותו מעביד (להלן: "התביעה בביה"ד").

2.         את כתב התביעה עצמו בבית הדין לעבודה, הגיש הנתבע בעצמו, ללא קבלת ייעוץ משפטי, ומבלי שנזקק לשירותי עורכי דין.

            בשלב מסוים שלאחר הגשת כתב התביעה, העדיף הנתבע, כי המשך הטיפול בתביעתו ייעשה ע"י עו"ד, ולכן פנה לתובעת.

בסופו של יום, לטענת התובעת, היא ייצגה את הנתבע, בהקשר לתיק התביעה בביה"ד לעבודה, בבית המשפט המחוזי בפני כונס הנכסים הרשמי (הכנ"ר) ובפני המוסד לביטוח לאומי (המל"ל).

הנתבע קיבל באמצעות המל"ל, רק חלק קטן מהסכומים להם היה זכאי (כ- 10%), ושילם לתובעת מתוך הסכום שקיבל, את שכה"ט לו הייתה זכאית, לגרסתו (10% מהסכום שקיבל), בעוד שהתובעת גורסת, כי היא זכאית לשכ"ט שהינו פי עשרה מהסכום שקיבלה בפועל (10% מהסכום שהיה הנתבע זכאי לו, לפי פסיקת ביה"ד לעבודה).

3.         שני הצדדים מסכימים, כי הסכם שכה"ט שנכרת ביניהם היה בעל פה.

לטענת התובעתהסכם כזה נכרת ביום 30.05.93, בשיחה טלפונית שהתנהלה בין הצדדים, ובה הוסכם כי שכה"ט יהיה:

"10% מסכום שיפסק" לנתבע, "בתוספת שכ"ט עבור כל ישיבה בסך 250 ש"ח + מע"מ".

הנתבעאינו כופר כאמור בקיומו ובכריתתו של הסכם, אלא שהוא חולק על תוכנו ותוצאותיו, ולטענתו שכר את שירותי התובעת בתחילה, אך ורק לצורך הגשת עיקול זמני, ורק בהמשך הוסכם, כי שירותיה יתרחבו לכל הליכי התביעה.

בגין העיקול, שולם לתובעת שכרה, ולגבי שאר ההליכים סוכם, כי תקבל:

10% מסכום שיקבל הנתבע בפועל.

4.         לטענת התובעת, היא ערכה תרשומת אותנטית של סיכום הדברים, התואמת את גרסתה,  והיא רואה בתרשומת זו, תמיכה מוחלטת לטענותיה וסתירה ראייתית, לטענות הנתבע (להלן: "התרשומת").

5.         התביעה בביה"ד לעבודה, שהחלה בשנת 1991, הסתיימה רק ביום 14.10.98, עת ניתן שם פסק הדין, לפיו התקבלה תביעת הנתבע והנתבעים שם - האחים כהן, חויבו לשלם לנתבע שכר עבודה + פיצויי הלנה וכן זכויות סוציאליות אחרות (להלן: "פסק ביה"ד").

            סכום פסק ביה"ד, לא חושב על ידי ביה"ד לעבודה, והתובעת מבקשת לצרף לסיכומיה כראייה, את תצהירו של הנתבע שהוגש בביה"ד לעבודה בשנת 1994, בטענה, כי ביה"ד לעבודה קבע, כי הוא מקבל את חישובו, כפי שנעשה בתצהיר הנתבע וכפי שהגשו לביה"ד לעבודה, ביום 01.01.94.

6.         התובעת טענה, כי מיד עם קבלת פסק ביה"ד, ביקשה לקבל מהנתבע את שכה"ט המגיע לה, אך זה דחה אותה בטענה, שאין לו אפשרות לשלם את הכסף, אלא כאשר, "יכנס כסף".  התובעת, בלית-ברירה, הסכימה לדחייה האמורה לפנים משורת הדין, מטעמים של יחסים בין אישיים טובים.

7.         התובעת  פתחה  לטענתה,  ביום 03.12.98, תיק הוצל"פ כנגד האחים כהן, שקיבל אף מספר (018745689) ו"מחשב ההוצל"פ" שערך חישוב, לאחר שהוקלדו בו נתוני פסק ביה"ד, הגיע לתוצאה, כי האחים כהן חייבים לנתבע 621,789 ש"ח ואגרת הוצל"פ, שהייתה צריכה להיות משולמת בגין פתיחת תיק ההוצל"פ, עמדה על סך של 5,960 ש"ח.

לאור מצבו הכלכלי, נבצר מהנתבע מלהעביר לתובעת את סכום האגרה ולכן לטענתה, לא ניתן היה לנקוט בהליכי הוצל"פ, אך התובעת הגישה בשם הנתבע, הליכי פש"ר כנגד האחים כהן.

            הליכים אלו נפתחו ע"י התובעת בשם הנתבע וארבע עובדים אחרים, שגם הם עבדו אצל האחים כהן. ארבעת העובדים האחרים, הופנו ע"י הנתבע, על-מנת שיתחלקו איתו באגרת ביהמ"ש בהליכי פש"ר, כנגד האחים כהן (2,205 ש"ח).