פסק-דין בתיק א 658/06

תביעה למתן פסק דין לתיקון רישום זכות במקרקעין, מכח הוראות סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט - 1969 (להלן: "הפקודה").

הרקע

1.         התובעים הינם יורשיו של המנוח ג'מיל מוסא יוסף חוסיין מצארווה (לחאם), אשר נפטר ביום 15/5/94 (להלן: ג'מיל). ג'מיל זה היה אחד מילדיו של המנוח מוסא יוסף לחאם, אשר נפטר בשנת 1938 (להלן: "מוסא").

2.         מוסא הנ"ל ומשפחתו, הוריו וחמשת אחיותיו, התגוררו בכפר באקה-אל-גרביה (להלן: "הכפר"). במשך שנים רבות מאז ימי השלטון התורכי בארץ חיו תושבי הכפר בשלוש שכונות, מבלי שהזכויות בחלקות המקרקעין היו רשומות על שם תושבי הכפר.

            בשנת 1929 או בשנת 1936-1935 החליטו תושבי הכפר לחלק את האדמות בין התושבים. (בדברי הגב' חמאם נרשם כי החלוקה בוצעה בשנת 1929 ואילו בתצהירו של העד מוחמד ראשיד ספאא- אשר לא הוגש בסופו של יום כראיה- נרשם כי החלוקה בוצעה בשנים 1935-1936). חלוקה זו של המקרקעין בכפר לא הושלמה ברישום (חלוקה זו להלן: "חלוקת המושאע בכפר").

3.         במסגרת חלוקה זו קיבלה משפחתו של המנוח יוסף חוסיין מסארווה, אביו של מוסא, את הזכויות בחלקה הידועה כיום כחלקה 31 בגוש 8777 (בעבר סומנה החלקה כחלקה 30) (להלן: "החלקה").

4.         בשנת 1962 החלו הליכי הסדר המקרקעין בגוש 8777 שבבאקה-אל-גרביה. בדיקת הגבולות החלה בחודש 7/62. ביום 25/6/63 פורסם לוח התביעות ביחס לחלקה ונרשם כי בחלקה (שסומנה שם כחלקה 30) לא הוגשו תביעות. (ראה תעודת עובד הציבור - נספח ד' לכתב ההגנה). לוח תביעות נוסף פורסם ביום 25/7/62 וגם בו לא נזכרה החלקה.

5.         ביום 6/4/64 נערכה חקירה פומבית בדבר הזכויות בחלקה. כנראה שבמהלך החקירה ביקש האפוטרופוס לנכסי נפקדים וקיבל רשות להגיש תביעה ביחס לחלקה בשמם של נפקדים, וכן בשמם של שאר השותפים בחלקה (ראה נספח ו' לתעודת עובד הציבור ועדות מר ניזאר לוי, עמ' 12).

6.         האפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן: "האפוטרופוס") הגיש ביום 19/9/66 תזכורת תביעה ביחס לחלקה (תביעה מס' 1671 - נספח ח' לתעודת עובד הציבור). האפוטרופוס הגיש תביעה ביחס לזכויותיהן של שלוש נפקדות: עזיזה, חאדרה ולטיפה, שלושתן בנותיו של המנוח יוסף ואחיותיו של המנוח מוסא.

7.         האפוטרופוס טען כי על פי חלוקת המושאע בכפר, הוסכם כי הזכויות בכל חלקה תהיינה של אבי המשפחה ושל בני המשפחה שהתגוררו עמו. האפוטרופוס סמך את תביעתו על עדות שנגבתה מהמנוח תמאם יוסף מצארווה, אחותו של מוסא ובתם של יוסף ופאטמה.  במועד חלוקת המושאע בכפר התחלקו הזכויות בשווה בין בני המשפחה שהתגוררו אותה עת בכפר והם: יוסף (האב) 1/5, האם - פאטמה 1/5, מוסא - 1/5, עזיזה 1/5 וחאדרה 1/5. שאר האחיות: לטיפה,

תמאם וג'מילה, היו נשואות במועד החלוקה והתגוררו ביחד עם בעליהן, על כן קיבלו בחלוקת המושעא בכפר זכויות ביחד עם בני זוגן בחלקות בהן התגוררו.

8.         עוד טען האפוטרופוס כי עם פטירת ההורים, יוסף ופאטמה, עברו חלקיהם בחלקה בירושה לכל ילדיהם, כך שכל ילד מבין ששת הילדים (שני ילדים נולדו ונפטרו עוד לפני ההורים), קיבל 1/6 מזכות ההורים, דהיינו 2/30 חלקים בחלקה (להורים יחדיו היו 2/5 שהתחלקו בין ששת הילדים). בהתאם, כך, טען האפוטרופוס, זכויות כל אחד מבני המשפחה הנותרים שהורכבו מחלקים בחלוקת המושאע בכפר, בצירוף חלקם כיורשים היה כדלקמן:

            א.         מוסא    8/30      (6/30 מהחלוקה + 2/30 בירושה)

            ב.         תמאם   2/30      (בירושה )

            ג.          ג'מילה 2/30      (בירושה )

            ד.         עזיזה    8/30      (6/30 מהחלוקה + 2/30 בירושה)

            ה.         חאדרה 8/30      (6/30 מהחלוקה + 2/30 בירושה)

            ו.          לטיפה   2/30      (בירושה )

9.         האפוטרופוס טען גם כי עזיזה, חאדרה ולטיפה נישאו ועזבו את ישראל, והוכרזו כנפקדות על פי חוק נכסי נפקדים, התש"י - 1950, ועל כן תבע כי חלקיהן (סה"כ 18/30) ירשמו על שמו. כן ביקש כי יתרת הזכויות בחלקה תירשם על שם שאר השותפים בהתאם לחלוקה לעיל.

10.        לתביעת האפוטרופוס לא הוגשו התנגדויות כלשהן ולא הוגשו תביעות נוגדות. ביום 9/1/1968 הוקרא לוח הזכויות וביום 12/1/1968 פורסם הלוח.