פסק-דין בתיק א 65588/03

בפני תביעת תחלוף בסך של 43,092 ש"ח שהוגשה על ידי המוסד לביטוח לאומי מכח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה 1995.

1 . הצדדים וטיעוניהם

התובע הינו גוף ציבורי הפועל עפ"י חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה 1995 (להלן: "החוק"). הנפגעת, אילנה שמחי ת.ז 4775003, נפגעה בתאונת עבודה ביום 25.11.96. על פי הנטען הנפגעת מעדה ונפלה מהמדרכה אל הכביש, בשל כך שרגליה נכשלו בשקיות אשפה שהיו מוטלות לכל אורך המדרכה (להלן: "התאונה"). הנתבעת 1 היא הרשות המקומית. הנתבעת 2 היא מבטחתה. הנתבעות הגישו הודעה לצד ג' נגד החברה הקבלנית שעסקה בגינון ושנטען כלפיה שהשאירה את השקיות וכנגד מבטחתה. ביום 19/4/05 עוכבו ההליכים כנגד צד ג' 1 וזאת נוכח צו פירוק שניתן כנגד צד ג' 1 על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב.

2. טענות התובע

הנפגעת, ילידת שנת 1947, גרושה ואם ל- 3 ילדים בוגרים, ועבדה לפרנסתה כגננת במעון לילדים בגיל הרך, במועד הרלבנטי לתובענה זו. ביום 25.11.96, יצאה הנפגעת בסיום יום עבודתה, ממעון ויצ"ו ברח' עקיבא ברון 8 ברמת אביב ג', בדרכה לרכבה בה המתין לה בן זוגה על מנת להסיעה חזרה לביתה. תוך כדי הליכתה מעדה הנפגעת ונפלה מהמדרכה אל הכביש, בשל כך שרגליה נכשלו בשקיות אשפה שהיו מוטלות לכל אורך המדרכה (להלן: "התאונה").

שקיות האשפה היו מוטלות לכל אורך המדרכה, שברח' עקיבא ברון 8 ברמת אביב, באופן בו לא הייתה לנפגעת כל דרך אפשרית, להגיע לרכב אשר המתין לה, מבלי לפלס דרכה בין השקיות הרבות שהיו פזורות על המדרכה, כמפורט לעיל.

הנתבעת 1 הינה רשות מקומית, אשר הייתה במועד הרלבנטי לתובענה זו, הבעלים והמחזיקה של המדרכות והכבישים ברחבי העיר תל אביב, וכן האחראית הבלעדית לאחזקתם, נקיונם ופינוי האשפה ברחבי העיר, על כבישיה ומדרכותיה.

הנתבעת 2 הינה חברת ביטוח שביטחה את הנתבעת 1 בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה זו וחייבת בשיפוי התובע מכח ביטוח זה.

כתוצאה מן התאונה, נגרם לנפגעת שבר תלת פטישוני בקרסול רגל ימין. הנפגעת אושפזה, לאחר בדיקה בחדר המיון, במחלקה האורטופדית בבי"ח איכילוב, למשך ארבעה ימים, מיום 25.11.96 ועד ליום 28.11.96.           

במהלך תקופת אישפוז זו עברה הנפגעת ניתוח בהרדמה כללית, במהלכו בוצע קיבוע פנימי של הפטישון החיצוני והפטישון הפנימי, בקרסול רגל ימין, באמצעות פלטה וברגים.

לאחר הניתוח, גובסה רגלה של הנפגעת למשך שלושה חודשים ונמנע ממנה לשוב לעבודתה, שכן נאסר עליה לדרוך על רגלה. עם הסרת הגבס מרגלה, הופנתה הנפגעת לטפול פיזיותרפי, על מנת שתוכל לשוב ולדרוך על רגלה. בעקבות הטיפולים הרפואיים השונים שעברה הנפגעת, נבצר ממנה לעבוד, והיא נאלצה להיעדר מעבודתה למשך תקופה של למעלה מארבעה חודשים.          

הנפגעת פנתה לתובע בתביעה לפי החוק, התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע שילם לנפגעת דמי פגיעה כפי שיפורט בהמשך. הנפגעת זומנה לועדה רפואית, אשר קבעה את נכותה כתוצאה מהתאונה. נכותה של הנפגעת נקבעה, במועדים ובשיעורים כדלקמן:

א.     מיום 1.4.97 ועד ליום 30.6.97, נכות זמנית בשיעור של 20%.

ב.      מיום 1.7.97 נכות צמיתה בשיעור של 10%.      

ד"ר ערן לין, מומחה רפואי בתחום האורטופדיה, אשר בדק את הנפגעת אישר את קיומה של מגבלה בקרסול רגלה הימנית, כפי שנקבע בהחלטת ועדה רפואית המל"ל, אולם בנוסף לכך איבחן מגבלה נוספת, המגבירה את סבלה של הנפגעת, ולפיכך קבע בחוות דעתו כי בגין התאונה נגרמה לנפגעת נכות צמיתה בשיעור של 28%.

מאז ניסתה הנפגעת לחזור לשגרת יומה עובר לתאונה, אולם למגינת ליבה התברר לה, כי מצבה הגופני אינו כפי שהיה ואף חמור מכך.