פסק-דין בתיק א 65444/06

1.         התובע טוען כי נסע ישר בנתיב השמאלי מבין שניים בכיוון נסיעתו, כאשר כליי רכב חונים עומדים בנתיב הימני.

לפתע הגיח רכב נהוג בידי נתבע 1 מימין הדרך, בפניה שמאלה, תוך הפרעה לתנועה וסיכון התובע.

למרות שהתובע ניסה לבלום על מנת למנוע את התאונה אגב שהוא מסיט רכבו שמאלה, התנגשו הרכבים ולתובע נגרם נזק בחזית הרכב.

2.         נתבע 1 טוען כי הרכב בו נהג היה בעצירה מוחלטת והנתבע 1 עצמו מצוי מחוץ לרכב. בדיוק כשבא נתבע 1 להכנס לרכבו, הבחין בתובע סוטה ימינה לעבר רכב נתבע 1 החונה, תוך שהוא מדבר בטלפון, לא השגיח ברכב הנתבע ושפשף אותו.

נתבע 1 גם מכחיש כי נזקי התובע כפי שמפורטים בחוו"ד השמאי מטעמו ונראים בתמונות הנזק ת / 3 כלל נגרמו בתאונה וטוען כי בתאונה זו ניזוק הפנס הקדמי ימני בלבד ברכב התובע ואילו שאר הנזקים, קודמים לאירוע התאונה.

3.         נתבעת 2 טוענת כי נהיגתו של נתבע 1 ברכב הוחרגה במסגרת הפוליסה.

הנתבעת 2 מנמקת מספר נימוקים ואולם הנימוקים אינם יכולים לדור אחד עם השני, בוודאי אינה מפנה לסעיפי החרגה רלווטיים בפוליסה.

הנתבעת 2 טוענת כי נמסרו לה עובדות כוזבות או העלימו ממנה עובדות ופרטים בקשר עם מקרה הביטוח - אך אינה מפרטת למה כוונתה.

עוד טוענת נתבעת 2 כי לנתבע 1 לא היתה פוליסה אצל נתבעת 2 או שהיתה לו פוליסת אחריות מקצועית; טוענת להעדר כיסוי ביטוחי לנהג או לרכב במועד המקרה; טוענת להעדר רישיון נהיגה בתוקף לנהג או היותו בלתי מורשה על פי הפוליסה.

יצויין כי מלבד עצם הצגת טענות כלליות ואף סותרות, לא פרטה נתבעת 2 את העובדות עליהן מסתמכת, גם לא הפנתה לפוליסה או כל מסמך מחייב אחר.

בסעיף 9.3 לכתב הגנתה מתייחסת נתבעת 2 לגירסת נתבע 1 בקשר עם אירוע התאונה, מציינת כי השימוש ברכב ע"י נתבע 1 הינו סיכון שונה במהותו מן הסיכון אשר נתבעת 2 נתבקשה לבטח, אך אינה מציינת לאילו סיכונים כלל מתכוונת.

4.         בחינת טענות הצדדים כעולה מכתבי הטענות על נספחיהן מגלה כי הצדדים, התובע והנתבע 1, חלוקים בשאלת האחריות לאירוע התאונה, כאשר התובע טוען כי נתבע 1 התפרץ לכביש, לא השגיח ברכב התובע הנוסע בנתיבו, לא נתן לו זכות קדימה ופגע בו תוך גרימת נזק, ואילו נתבע 1 טוען כי רכבו עמד בעצירה מוחלטת, כשאינו מאוייש, כאשר התובע הסיט רכבו אל עבר רכב הנתבע 1 העומד, וגרם לתאונה.

לאחר התאונה אף ביקש התובע ליחס נזקים קודמים שהיו לו ברכב, לאירוע התאונה.

5.         מחלוקת נוספת היא בין הנתבעים לבין עצמם, כאשר הנתבעים חלוקים בשאלת הכיסוי הביטוחי, דהיינו בשאלה האם - במצב בו תקבע אחריות נתבע 1 לתאונה - תדרש נתבעת 2 לשאת בנזקיו בהתאם לפוליסת ביטוח שעשתה בעלת הרכב, כאשר בעניין זה טוען נתבע 1 כי קיבל את זכות השימוש ברכב לצורך מכירתו, מאת הבעלים של הרכב הגב' צביה שרה לוין, המבוטחת של נתבעת 2, בעוד נתבעת 2 טוענת כי התאונה ארעה בעת שרכב המבוטחת שהה במוסך בניהול נתבע 1 לצורך תיקונים ולכן אין כיסוי ביטוחי (כפי הנראה לאחריות מקצועית) במסגרת הפוליסה.

6.         יצויין כי במסגרת סיכומיה  אישרה הנתבעת 2 כי רכב המבוטחת היה באחזקת נתבע 1 לצורך תיקונים או מכירתו.

7.         על מנת להכריע במחלוקת שמעתי את שני הנהגים, שני עדים חיצוניים לתאונה ואת המבוטחת והבעלים של הרכב בו נהג נתבע 1, הגב' צביה שרה לוין. גם עיינתי בשאר חומר הראיות שהונח בפניי על ידי הצדדים.

8.         בסופו של יום, לאחר בחינה, שקילה ואיזון של כלל חומר הראיות, מצאתי כי בנוגע לנסיבות התרחשות התאונה, עניין לנו בגירסה מול גירסה.

 אל מול גירסת התובע, היחידה, לפיה רכב נהוג בידי נתבע 1 התפרץ לכביש, חסם את נתיב נסיעת רכב התובע ופגע בו, עומדת גירסת נתבע 1, בה תומכים שני עדים נוספים, לפיה במועד התאונה היה רכב נתבע 1 במצב עצירה מוחלטת ולא מאוייש.

סוג ומיקום הפגיעה ברכב התובע, מתאים לכל אחת משתי הגירסאות.