פסק-דין בתיק א 64328/04

ביום 05.11.01 נחתם הסכם בין התובע שהינו עו"ד במקצועו לבין הנתבע שביקש את שירותיו.

ההסכם נחתם בשפה הרוסית, מאחר ושני הצדדים דוברים שפה זו ותרגומו של ההסכם צורף לכתב התביעה.

בהתאם להסכם, טיפל התובע בתובענה שהוגשה כנגד קרלינסקי ג'אנה וכנגד מרגולין יורי, כשבתיק האחרון, הוגשה התובענה לבית המשפט לתביעות קטנות והתובע נתן רק ייעוץ לנתבע ולא ייצג אותו בדיונים.

התובע הגיש את התובענה כנגד קרלינסקי ג'אנה בשמו של התובע, קיבל פס"ד ופתח תיק הוצל"פ.

הנתבע סבר, כי התובע אינו ממלא אחר תפקידו באופן נמרץ מספיק, הודיע להוצל"פ על פיטוריו של התובע וכך נודע לתובע, כי הנתבע ביקש להפסיק לקבל את שירותיו.

בנסיבות אלו, ובהתבסס על החוזה תבע התובע את הנתבע לתשלום סך של 20% מסכום התביעה שהגיש ובסה"כ תבע ממנו 5,468 ש"ח + מע"מ.

הנתבע אינו כופר בחובו לתובע וכדבריו בבקשת הרשות להתגונן ובתצהיר המצורף לבקשה זו שנחתם ע"י הנתבע ואושר ע"י המזכיר הראשי בנצרת, הנתבע אינו כופר בחוב, אך טוען, כי אינו חב את הסכום, אלא במועד ולאחר שיקבל את הכסף מהחייב (ראה סעיפים 6 ו- 7 לתצהירו של הנתבע).

עוד טען הנתבע, כי הוא שילם על חשבון שכר הטרחה סך של  1,200 ש"ח + 600 ש"ח לתובע.

התקיים היום בפניי דיון והחלטתי לשמוע את עדות הצדדים בישיבת קד"מ.

מכיוון שהנתבע מתקשה בשפה העברית, תרגמה לנתבע ולביהמ"ש, עו"ד גרופמן טטיאנה (שאינה מכירה איש מהצדדים), את מהלך הדיון, את עדותו של התובע, חקירתו הנגדית ואת עדותו של הנתבע וחקירתו הנגדית.

התובע והנתבע העידו בפניי ונחקרו כל אחד ע"י משנהו, ומהעובדות שהתגלו בפניי עולה, כי אכן הנתבע חש חוסר שביעות רצון תמידית, מהטיפול שקיבל מכל עוה"ד שטיפלו בו עד כה (עו"ד דויטש, עו"ד דרפקין ועו"ד וייסברג) והוא מפטר אותם, על פי החלטתו באופן חד צדדי, משהוא מגיע למסקנה, כי הטיפול אינו ראוי לדעתו וכך נהג גם עם התובע.

הנתבע לא כפר בהסכם שנכרת בין הצדדים והוא מאשר אותו במפורש (ראה סעיף 3 לתצהירו), אלא שהוא מתעלם מהסעיף הדן מפורשות באפשרות, כי יפסק הייצוג המשפטי, בטרם ישלים עוה"ד את עבודתו ובלאו הכי בטרם ייגבה החוב מהחייב.

סעיף 4 להסכם שבין הצדדים, קובע מפורשות, כי:

"במקרה הפסקת ע"י הלקוח את היחסים ההסכמיים, הוא מתחייב לשלם לעו"ד שכ"ט עבור עבודה שבוצע בפועל לפי התעריפים המינימאליים המומלצים ע"י לשכת עוה"ד".

הוראות הסעיף הינן ברורות וזה אכן מה שארע בענייננו.  הלקוח הפסיק את הייצוג ולפיכך זכאי עוה"ד לשכר טרחה כקבוע בהסכם.

עדותו של התובע הייתה עדות סדורה, אמינה והתיישבה עם הגיון הדברים והחשוב מכך עם הוראות ההסכם שביניהם, ואילו עדותו של הנתבע, הייתה עדות לא סדורה, בלשון המעטה, שסתרה אפילו את גרסתו בתצהיר ההגנה שלו.  כך למשל, טען בעדותו בפניי, כי שילם לתובע 2,320 ש"ח ואילו בכתב הגנתו ובתצהירו טען, כי שילם 1,800 ש"ח. 

בעניין זה, טען התובע, כי אכן קיבל מהנתבע 1,000 ש"ח ע"ח ההוצאות והוא הציג בפניי קבלה בהתאם, כי שילם באמצעות סכום זה, בין היתר את אגרת התובענה שהגיש בשמו של התובע ואגרת פתיחת תיק ההוצל"פ ובכל מקרה סכום זה לא היה ע"ח שכר הטרחה.

סוף דבר, שאני סבור, כי דין התביעה להתקבל, אלא שאין בסיס לתביעתו של התובע, לקבלת הסך השווה ל- 20% מהסכום הנגבה (סעיף 4 לכתב התביעה).

התובע, לא גבה את הכסף ולכן אינו זכאי לסך של 20% מהסכום שיגבה.