פסק-דין בתיק א 64239/00

פסק דין זה עניינו תביעה, בסך של 47,772.20 ש"ח שהוגשה ע"י התובע (להלן: "הבנק") כנגד הנתבעים, בגין יתרות החובה בשלושת החשבונות, שנוהלו בסניף הבנק בקריית משה בירושלים (להלן סניף קריית משה), והמפורטים להלן:

• 1.         יתרת חובה בסך 28,990.10 ש"ח ליום 20.6.00 ,בחשבון מס' 189839 ע"ש נתבעת מס' 1 (להלן : "החברה").

מסכום זה יש להפחית 25,000 ש"ח עקב גביית סכום משיק של צד ג', שהופקד בחשבון החברה, חזר ללא כיסוי, ונגבה בהוצל"פ ולפיכך זוכה חשבון החברה בהתאם  (ראה הודעת ב"כ התובעת בפרוטוקול הדיון מיום 19.04.05 ).

לחשבון זה ערב נתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") כפי שיפורט בהמשך.

• 2.         יתרת חובה בסך 14,465.57 ש"ח ליום 20.6.00,  בחשבון מספר 221260 ע"ש הנתבע.

• 3.         יתרת חובה בסך 4,317.03 ש"ח ליום 20.6.00 , בחשבון מספר 181234 ע"ש הנתבע.

רקע עובדתי

4.         הנתבע ניהל לצרכיו האישיים שני חשבונות פרטיים בבנק שמספרם 221260 ו- 181234 וזאת מיום 15.11.94 (להלן: "החשבונות הפרטיים").

5.         בשנת 1977 רכש הנתבע מניות בחברה והפך להיות, ביחד עם הגב' ברילנט, אחד מבעלי המניות בחברה, ובשלב מאוחר יותר, נשאר הבעלים היחידי או העיקרי בה (ראה מוצג  ת/1).

• 
   החברה ניהלה בתחילה את חשבון הבנק שלה בבנק לאומי בסניף אור יהודה.

הנתבע, ששקל את האפשרות להעביר את החשבון הבנק של החברה מהסניף שבאור יהודה, ניהל מו"מ עם נציגי הבנק, כשבסיומו בחודש פברואר 1998, הועבר ונפתח חשבון הבנק של החברה ע"י הנתבע ושותפו, בבנק בסניף קריית משה, שמספרו 189839 (להלן: "חשבון החברה").     הנתבע הוא שניהל את חשבון החברה בבנק לכל דבר ועניין.

            בניגוד מוחלט, לדרך הנהוגה והמקובלת בבנקים, בזמן פתיחת החשבון ע"ש החברה, לא נחתמה ערבות ע"י מי מבעלי המניות בה.

• 
  רק תשעה חודשים מאוחר יותר, ביום 16.11.98 חתם הנתבע על כתב ערבות מתחדשת לכל חובותיה של החברה וזאת עד לסכום של 80,000 ש"ח.

             מכוח ערבות זו, תובע הבנק את הנתבע גם בגין יתרת החובה בחשבון החברה.

6.         הנתבע והחברה המשיכו בפעילות שוטפת בשלושת החשבונות (הפקדות, משיכות כספים השקעות וכד' בפעילות רגילה ומקובלת בחשבון בנק פעיל ) וזאת עד לסמוך לחודש יוני , 1999 כאשר שיק של צד ג' , ש הופקד ע"י החברה, בחשבון העסקי , חזר ולא נפרע והבנק סירב למוסרו לידי הנתבע כדי שידאג לפי רעונו , באמצעות פניה לאותו צד שלישי או בדרך של הגשתו ל ביצוע.

• בעני ינו של שי ק זה , עוד ידובר רבות בהמשך , אך כבר עתה יש להאיר כי הבנק למרות שהפסיק את מתן האשראיים בחשבונות הנתבע ים, בסמוך לחזרת השיק, ן ו סירב למ ו ס ור ו את השיק  לנתבע כדי שידאג לפי רעונו, הגיש שיק זה לביצוע בהוצל "פ, רק לאחר כחמש שנים ( בשנת 2004) ולאחר דיון משפטי קצר יחסית , הצליח לקבל את מרבית תמורתו מאותו צד ג' ו זיכה את חשבון החברה ובהתאמה הפחית את תביעתו זו.

•             , בסמוך למועד בו השיק האמור חזר , ביטל כאמור הבנק א ת מסגרות האשראי בשלושת החשבונות (ראה עדות עד התביעה מר כהן בעמ' 13 לפרוטוקול כשנשאל לגבי סיב ת הפסקת האשראי ועדותו בעמ' 12 כשנשאל האם היו חיובים בחשבון מתאריך 15.6. 99 ), אך בפועל , מעיון בחשבונות אלו עולה , כי למרות שמסגרת האשראי נפסקה , ויתרת החובה בחשבון העסקי גדלה עקב החזרתו של השיק האמור, המשיך הבנק לח י יב את החשבונות , בריביות חריגות, בעמלות ו בדמי ניהול חשבון , ש נמשכו עד לימים אלו וזאת למרות שמאז המחצית השני יה של שנת 1999 הופסקה כמעט כליל הלכה למעשה, הפעילו ת בחשבונות אלו ע "י הבנק , למורת רוחו של הנתבע.