פסק-דין בתיק א 63866/03

הרקע

1.         התובעת הינה חברת השכרה שהשכירה רכב (מסוג פיאט דובלו מס' 81-769-50) (להלן: "הרכב").

הרכב נגנב והתובעת דורשת מהנתבעים את תמורתו.

2.         הנתבעת 1, הינה עמותה רשומה, שהיוותה את המסגרת המשפטית למפלגת "ישראל אחרת", שהתמודדה בבחירות לכנסת שהתקיימו בשנת 2003 (להלן: "העמותה").

            לצורך ביצוע קמפיין הבחירות של העמותה, נשכר בחודש נובמבר 2002 הרכב נשוא הדיון, ע"י העמותה באמצעות הנתבע 1 (להלן: "הנתבע").

3.         התובעת טוענת, כי הנתבעים (גם העמותה וגם הנתבע), הינם שוכרי הרכב ולכן הם חבים ביחד ולחוד, ואילו הנתבע טוען, כי הוא לא שכר את הרכב וכי אם חלה אחריות או חבות, היא חלה על הנתבעת 1 בלבד, אלא שלטענתו גם על העמותה לא חלה אחריות, שכן הרכב נגנב שלא באשמתו ולא בנסיבות המטילות אחריות על שוכר הרכב.

            יתר על כן, לטענתו, התובעת מתיימרת לפעול כחברת ביטוח של שוכרי הרכב, וכאשר מתרחש אירוע  ביטוחי, שהיה עליה לשלם תגמולי ביטוח בגינו במעמדה כמבטחת, היא מנסה להתנער מאחריותה זו.

אירוע הגניבה

4.         ביום 23.01.03 בעת שהנתבע ביחד עם אדם נוסף (אדם שמויס), עסקו בתליית מודעות בחירות של העמותה, על גשר מחלף גהה, נגנב הרכב.

מטבע הדברים, התובעת אינה יודעת את נסיבות גניבת הרכב וכל ידיעותיה מבוססות על הודעה שמסר הנתבע לפקידה, אצל התובעת, למחרת הגניבה כשאמר:

"נסענו מתחת לגשר רח' ז'בוטינסקי במחלף גהה, יצאנו מהרכב על מנת לתלות שלטי פרסום לבחירות.  הנוסע שאיתי תלה שלט ואני עמדתי ליד הרכב.  המפתחות של הרכב היו על כסא הנהג, עמדתי במרחק של 5 עד 10 מטר מהרכב ופתאום ראיתי את הרכב נוסע לפני לכיוון צפון - מחלף מורשה ודיווחתי למשטרה" (ראה מוצג ת/4).

הנתבע במהלך עדותו בפניי העיד, כי מסר גירסתו לפקידת התובעת, במשך כ - 20 דקות, והיא תמצתה את גרסתו, בארבע שורות, לפי שיקול דעתה וניסוחה (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 02.10.05 שורות 6 - 12).

גרסתו של הנתבע לגבי נסיבות גניבת הרכב היו כדלקמן: אותו אדם שמויס, שהיה עמו, יצא מהרכב בשעת לילה מאוחרת, לתלות מודעות על הגשר שבמחלף גהה, בעוד הנתבע ממתין לו בתוך הרכב, ולפתע ראה הנתבע את שמויס, מחליק ונופל ממדרון הקיים במקום וממנו ניתן לעלות על גשר מחלף גהה.

הנתבע יצא כדבריו, בבהלה מהרכב, לסייע לשמויס, תוך שהוא מכבה את הרכב, מוציא את המפתחות, ואלו במהלך היציאה הבהולה, נפלו על כסא נהג, או ליד הכסא, או על המדרכה (ראה סעיפים 11-18 ובייחוד סעיף 19 לתצהיר העדות הראשית של הנתבע).

במהלך אותן השניות בהן עזר לשמויס לקום, ראו הנתבע ושמויס, את הרכב מתחיל בנסיעה מהירה לכיוון צפון.

5.         כאמור, לתובעת אין כל גרסה או ראייה, כיצד נגנב הרכב ולכן נותר אפוא, לקבל את גרסת הנתבע (סעיפים 11-26 לתצהיר) והעד שמויס (סעיפים 3-14 לתצהירו), שהתגלו כעדים אמינים שעדותם לא נסתרה (כפי שיפורט בהמשך), לגבי הנסיבות בהן נגנב הרכב.

            גם טענות התובעת, כי הנתבע "כבול" אך ורק להודעה שמסר לפקידה, אין בהן כדי להועיל לתובעת, שכן הנתבע טען באופן מפורש, כי ההודעה הינה תמצית שנעשתה לדבריו ע"י פקידת התובעת וטענה זו, לא הוזמה ע"י התובעת, למרות שנטענה מפורשות בכתב ההגנה (סעיף 8), כשנאמר שההודעה נגבתה כאשר הפקידה "מכניסה" לפיו מילים.

            הפקידה לא הובאה לעדות וכידוע, אי הבאת עד העשוי לתמוך בגרסתו של צד, ללא מתן הסבר סביר או מניח את הדעת להימנעות כזו, מערערת את גרסתו ולפעמים אף שוללת את גרסתו של הצד, שנמנע מהבאת העדות.

ראה למשל ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה (4) 651 בעמוד 658 נקבע: