פסק-דין בתיק א 63468/04

בפניי תביעה לפיצויים על נזקים אותה הגיש התובע , כנגד הנתבעת בטענה כי זו גרמה לו נזקים לרכבו , בעקבות פעולה של כיבוי אש שבוצעה ברשלנות.

1. בכתב התביעה טוען התובע :

" ביום 13.7.2004 הגיע התובע לביתו והחנה את הרכב בחניון ביתו ברחוב אחים זייגר 12 בראשון לציון . לאחר זמן, ביקש התובע לצאת מביתו לנסוע לקופת החולים לשם טיפול בהוצאת תפרים מידו. התובע, בלווית אשתו, ניסה להתניע את הרכב אולם מייד נשמע פיצוץ ועשן החל יוצא מתחת למכסה המנוע. התובע כיבה מייד את הרכב ופתח את מכסה המנוע תוך שהוא נכווה מעוצמת הלהבה אשר לפתע פרצה משם, ועל כן עזב התובע את המכסה והתרחק מן המקום. התובע שלח את רעייתו ובנו להביא מים ופתח את תא המטען על מנת לשפוך מים גם ממיכל מים אשר היה מצוי בתא ואף על מנת להשתמש במטף כיבוי אש אשר היה מצוי שם . שכנים אשר הבחינו בנעשה בחניון הבית, נחלצו לעזרתו של התובע תוך הזעקת הנתבעת לשם מתן עזרה. עוד התובע מנסה לכבות את האש ברכב, הגיעה משטרה אשר הורתה לתובע חד משמעית להתרחק מרכבו. הכבאים אשר הגיעו אותה עת גם למקום הורו לתובע בשנית להתרחק מן המקום תוך שהם מבקשים לכבות את האש ברכב .

עוד מהרה התברר לכבאים כי במכונית הכיבוי אשר עמה הגיעו אין כלל מים וכי לא ניתן לכבות את האש. כל אותה העת לא אפשרו הכבאים לתובע להשתמש בדליי מים ובמטף כדי להמשיך ולכבות את האש. הכבאים ניסו להתחבר עם זרנוק המים לברז ראשי אשר היה בקרבת מקום אולם לא היה ברשותם מתאם ראוי בין הזרנוק לברז ועל כן נמנעה מהם התחברות האמורה. רק לאחר מכן החלו הכבאים מנסים לכבות הדליקה בעזרת מטפים אך ללא הועיל . בינתיים הוזמנה כבאית נוספת אולם עד שזו הגיע האש כבר כילתה את הרכב תוך שהיא מתפשטת בכל חלקיו. {להלן - "התאונה "} .

כתוצאה מהתאונה נשרף רכבו של התובע כליל. התובע טוען כי התאונה אירעה אך ורק כתוצאה מרשלנותה ו/או חוסר זהירותה ו/או הפר חובה חקוקה של הנתבעת "  .

לטענת ב"כ התובע, יש לייחס חבות לאגוד עדים שירותי כבאות והצלה הן בשל עוולת הרשלנות {סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש)} {להלן : פקודת הנזיקין } והן בשל הפרת חובה חקוקה {סעיף 63 לפקודת הנזיקין } .

לצורך ביסוס הטענה בדבר קיום עוולה של הפרת חובה  חקוקה , מפנה ב"כ התובע לחוק שירותי הכבאות התשי"ט - 1959 .

ב"כ התובע טוען שחבות אגוד ערים מבוססת, בין היתר, על העובדה כי :

" לא ציידה את כבאי האש ברכב כיבוי אש המתאים למילוי המשימה אשר הוטלה על הכבאים ו/או לא ציידה את עובדי הנתבעת בציוד מתאים לצורך ביצוע העבודה שהוטלה עליה ו/או הנהיגה שיטות עבודה לקויות ו/או בלתי בטוחות כלל ו/או די,ו/או לא נהגה כפי ששרות כבאות סביר ונבון היה נוהג בנסיבות המקרה, ו/או לא מילאה אחר הוראות חוק שירותי כבאות התשי"ט - 1959 . { ראה סעיף 6 לכתב התביעה }" . 

הנתבעת מצידה כופרת באחריות לתאונה, מכחישה את המעשים והמחדלים, המיוחסים לה וטוענת בין היתר :

היעדר עילה - הנתבעת לא התרשלה ופעלה כפי שרשות כבאות סבירה היתה פועלת בנסיבות , התביעה הינה טורדנית ו/או קנטרנית ללא כל בסיס { ראה סעיף 4 לכתב ההגנה } .

אין כל קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים והמוכחשים ולחילופין הקשר הסבתי נותק ו/או רחוק כדי להקים עילת תביעה בגינו, יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור מכריע של 100% ו/או רשלנות תורמת בשיעור מכריע אחר { ראה סעיף 9 לכתב ההגנה } .

2. דיון בשאלת האחריות 

מטעם התביעה העידו מר אוריה סרוסי , ומר זלאייט אברהם { להלן - התובע } .

מטעם ההגנה העיד מר יעקב שני{טפסר - מפקד השרות } .

    בעת קיום ישיבת ההוכחות ב"כ התובע ביקש להגיש חוות דעת של שמאי בקשר לערך הרכב, ב"כ הנתבעת הסכים להגשה כאמור ללא חקירתו של השמאי והתנה את הסכמתו להגשה כאמור בכך שאין בחוות הדעת קביעה ואין אפשרות לקבוע מה גובה הנזק שנגרם לרכב עד הגעת הכבאית הראשונה ומה הנזק שנגרם כתוצאה מפעולות הכיבוי . {ראה פרוטוקול עמ' 10 מיום 23.3.2005}.

מחומר הראיות עולה כי , עד התביעה ואמו גרים בקומה השנייה של הבניין אשר בחניה שלו  אירעה השריפה ,. העד מעיד כי הוא ואמו הריחו וראו עשן המגיע לדירתם, ואז אמו קראה למכבי האש על מנת לכבות שריפה אשר פרצה בחצר.

  כן מעיד העד כי כאשר הגיעה הכבאית זה היה אחרי מספר דקות בלבד  מהקריאה של אמו ,וכי הכבאים חיפשו צינור מים כדי לחבר את זרנוק המים  אליו לכיבוי השריפה .

התובע מעיד כי הכבאים הרחיקו אותו מהרכב וכאשר באו לכבות את השריפה מים לא יצאו מהצינור. הוא בקש להמשיך לכבות את רכבו , אך הכבאים מנעו זאת ממנו .

   בכתב התביעה שלו ובתצהיר שהגיש במקום עדות ראשית, מציין התובע כי כאשר פתח את מכסה המנוע " הוא נכווה מעצמת הלהבות אשר עלו ממנו " .