פסק-דין בתיק א 6334/00

1.         זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף על פי החוק לפיצוי נפגעי תאונת דרכים, תשל"ה-1975 (להלן "חוק הפיצויים").

התובע, בגיר יליד 1973, הוא טכנאי מיזוג אויר במקצועו, אשר עובר לתאונה, הפנתה אותו הנתבעת 2 לעבוד אצל הנתבעת 1כמרכיב טרקטורונים. הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ שעיסוקה העיקרי הינו יבוא, מכירת ותיקון טרקטורונים. התובע עבד אצל הנתבעת כחודש וחצי.

הנתבעת 3 היא קרנית- קרן סטטוטורית לפיצוי נפגעי ת.ד.

הנתבעת בהודעה לצד ג' הינה חברת הביטוח של הנתבעת 1.

2.         ביום 6.7.95 עסק התובע בתיקון טרקטורון אשר נמסר לנתבעת 1 על ידי לקוח (להלן "הטרקטורון"). משסיים עבודתו, יצא התובע לנסיעת שטח לבדיקת הטרקטורון ובמהלכה איבד שליטה, התהפך ונחבל בגופו (להלן "התאונה"). מלבד התובע לא נכחו במקום עדים נוספים לתאונה.

הנתבעים מכחישים את עצם קרות התאונה וכן חלוקים בדעתם לעניין שאלת החבות והנזק.

עם זאת, מסכימים הנתבעים כי אם יקבע בית משפט שהתאונה אכן קרתה, שאז - הטרקטורון הנדון הוא "רכב מנועי", והנסיבות הנטענות בכתב התביעה הינן נסיבות התואמות להגדרת תאונת דרכים על פי חוק הפיצויים (ראה עמ' 6).

הצדדים הגישו סיכומיהם בשאלת החבות בלבד.

קרות התאונה

3.         תובע טען בתצהירו ת/1 בסעיף 5 ו-6, כי ביום 6.7.95 נפל מן הטרקטורון ונחבל. 

בעדותו בבית המשפט בעמוד 2, חוזר התובע על טענתו כי " נסעתי עם הטרקטורון ובדקתי אותו תוך כדי נסיעה וראיתי שאני עומד להתנגש ברכב ישן ואז הסטתי את הטרקטורון ואז הוא התהפך".

כתמיכה בעדותו זו, צירף התובע טופס שחרור מחדר מיון של המרכז הרפואי ברזילי באשקלון בו מצויין כי "נחבל על ידי טרקטורון" מיום 6.7.95, וכן טופס הודעה על פגיעה בעבודה מן המוסד לביטוח לאומי בו מצויין בסעיף ג'- פרטי הפגיעה, כי "לדבריו תיקן טרקטורון ויצא לבדוק אותו בשטח, כתוצאה מבלימת הטרקטורון התהפך עליו". טופס זה הוא מיום 10.7.95.

על פי ממצאי הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, נקבעו לתובע ביום 6.1.99  20% נכות.

4.         בחינת כלל נסיבות המקרה אני סבור כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את עצם קרות התאונה:

לתאונה לא היו עדי ראייה מלבד התובע עצמו. בעדותו בבית המשפט טען התובע כי "אחד העובדים שמו קובי שטרית עזר לי לתקן את המגן הקדמי...סיפרתי לקובי שטרית שהתהפכתי. אני לא יודע למה לא הזמנתי את קובי שטרית להעיד. אני יודע היכן לאתר את קובי שטרית" (ראה עמ' 2) וכן "אני אמרתי לאיתן כהן יום או יומיים לאחר התאונה שעברתי. איתן הוא מנהל המוסך...את איתן כהן לא ניסיתי לאתר" (ראה עמ' 3 ו-6).

עוד טוען התובע כי בשנת 1997 פנה לנתבעת 1 כדי לאתר את הטרקטורון ודיבר שם עם אישתו של מנהל הנתבעת 1. לטענתו- "אישתו אמרה לי שהם מכחישים שהיתה תאונה" (ראה עמ' 4)  אולם בתשובה לשאלה מדוע לא סיפר לה כי מר שטרית ומר כהן יכולים לאשר את קרות התאונה, השיב כי "אינו זוכר ואינו יודע" מדוע לא עשה זאת. גם כשנשאל התובע מדוע בתשובה לשאלה 40 בשאלון נ/1 סיפר כי לא דיווח על קרות התאונה לאף אחד אצל הנתבעת 1, ענה שאינו יודע להסביר זאת (ראה עמ' 4).

בתשובה לשאלה 47 בשאלון נ/2 טוען התובע כי סיפר על התאונה לפקידה בשם ליהי במשרדי הנתבעת 2 אולם גם את הפקידה הזו, נמנע התובע מלהעיד.

5.         מרות הנטל להוכיח את עצם קרות התאונה המוכחשת, ובעיקר לאור העובדה שהתביעה הוגשה רק כעבור כ-5 שנים, נמנע התובע מלהעיד עדים כה חשובים אלה אשר היה בידיהם לחזק את גרסתו ואת עדותו היחידה של התובע, שהיא גם כאמור עדות יחידה של בעל דין ובעל אינטרס בתוצאות המשפט, וכפי שנקבע כבר רבות בעבר-

"אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד שיש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד...ואם נמנע מהבאת ראיה שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו.." (ראה יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, תשס"ד-2003, עמ' 1649).