פסק-דין בתיק א 63147/03

לפני תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מתבשיל רותח שנשפך על התובעת 1, קטינה, והתובעת 2, אמה.

א.         עובדות

            ביום 27.1.01, בהיות התובעת 1 (להלן: "התובעת") בת 10, הוזמנה ביחד עם הוריה, התובעים 2 ו - 3 (להלן: "ההורים") לביתם של הנתבעים 1 ו - 2. במהלך הארוחה נשפך תבשיל רותח מידו של הנתבע 1 על התובעת ואמה (להלן: "האירוע"). התובעים פנו לחדר מיון בבית חולים שיבא, שם אובחן כי התובעת סובלת מכוויות בדרגה שניה על זרועה  הימנית, כתף ימין, ירך שמאל וימין. לאחר קבלת טיפול ראשוני הכולל חבישה שוחררה התובעת לביתה עם המלצה להמשך טיפול. במהלך שלושת השבועות הראשונים לאחר האירוע טופלה התובעת במסגרת קופת חולים בחבישות ורחיצות ובהמשך היתה במעקב המרפאה לכירורגיה פלסטית בבית חולים הדסה עין כרם, וטופלה בחבישות סיליקון בעזרת ג'ל סיליקון ויריעות סיליקון. היות וחלק מהכוויות לא הגלידו ונוצרו צלקות היפרטרופיות, היה צורך בטיפול גרנופלקס של צריבה, גירוד וקילוף (נספחים א'-ד' לתיק המוצגים).

גם אמה של התובעת נכוותה, ולאחר קבלת טיפול ראשוני בחדר מיון שוחררה לביתה עם המלצה למעקב רפואי (נספח ה' לתיק המוצגים).

הצדדים אינם חלוקים באשר לנסיבות האירוע ואחריותם. המחלוקת נסובה על גובה הנכות הרפואית, הנכות התפקודית, וכפועל יוצא מכך - גובה הנזק.

ב.         הנכות הרפואית

            לאם לא נותרה נכות. המחלוקת היא באשר לנכותה הרפואית והתפקודית של התובעת. בתמיכה לתביעה צירפה התובעת את חוות דעתו של פרופסור שפיר (להלן: "שפיר") לפיה נותרה לה נכות רפואית בשיעור של 20% לפי סעיף 75

(1)(ג) לתקנות המל"ל. הנתבעות הגישו חוות דעת נגדית של פרופסור מלר (להלן: "מלר") לפיה נכותה הרפואית של התובעת היא בשיעור 10% לפי תקנה 75

(1)(ב) לתקנות המל"ל. לדעתו של שפיר לתובעת נותרה נכות תפקודית בשל הצלקת בכתף בשיעור 10% ואילו מלר סבור כי לנכות הרפואית אין כל השלכה תפקודית. 

לתובעת נותרו מספר צלקות בגוף (באזור הכפל הקדמי של בית השחי הימני, שתי צלקות בהירות ושטוחות בקדמת הירך הימני, צלקת שטוחה בקדמת הירך השמאלי ושתי צלקות אשר בקושי נראות לעין בצד האחורי של הירכיים) וזאת מעבר לצלקת המשמעותית בכתף ימין. שני המומחים מסכימים כי סה"כ שטח הצלקות הוא 8% משטח הגוף. המחלוקת היא איפוא האם מקרה זה מתאים לקביעת נכות רפואית מקסימאלית בשיעור 20% כמצוות תקנה 75(1)(ג).

עדיפה עלי חוות דעתו המנומקת של מלר אשר לא נסתרה בחקירתו הנגדית. גם שפיר אישר בחקירתו הנגדית כי הנכות המירבית בגין צלקות בגוף היא 20% וכי מצבה של התובעת אינו זהה למצבו של אדם שכל גופו מצולק. לתובעת אמנם מספר צלקות קטנות באזורי הגוף, אך ממראה עיניים לא מדובר בצלקות משמעותיות המפוזרות על כל הגוף והמזכות בנכות המקסימאלית בשיעור 20%. אך אפילו והייתי מאמצת את חוות דעתו של שפיר לעניין שיעור הנכות הרפואית, לא היה בכך כדי לסייע לתובעת, שכן אני סבורה שלנכותה האסטטית אין כל השלכה תפקודית.

ג.          נכות תפקודית

            על פי עדות ההורים, מיקומה של הצלקת  בכתף התובעת, יכול לגרום לחיכוך עם הבגדים ולקושי בנשיאת תיקים. בעניין זה סומכים התובעים גם על חוות דעתו של שפיר הקובעת כי מיקומה של הצלקת בכתף יכול להקשות על לבוש חזיה. בנוסף לכך טוענים התובעים כי הצלקות באזורי הגוף השונים יכולות להשפיע על עתידה המקצועי של התובעת כרקדנית בלהקת מחול, ועל כן לתובעת נותרה נכות תפקודית בשיעור 10%.

מנגד טוענים הנתבעים כי נכותה של התובעת חסרה כל השלכה תפקודית. לתובעת 10% נכות בגין צלקת אשר מהווה לכל היותר פגם אסטטי.

" הלכה פסוקה היא שהנכות התפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה, אם כן, להיות זהה או דומה לנכות הרפואית וכך במקרים רבים. אך היא יכולה להיות שונה ממנה (ע"א 3049/93, סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פד"י נב (3) 792. אחוזי נכות רפואית אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה, אלא הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של הניזוק ובטיב הפגיעה בבריאותו. יש והפגיעה בגופו של הניזוק אינה חמורה כלל, אך בגללה אין הוא מסוגל לעסוק במקצועו הקודם ולהפך - יתכן והפגיעה היא חמורה, אך בכל זאת מסוגל הניזוק להמשיך בעיסוקו ללא הגבלה (ע"א 646/77, לוי נ' עמיאל, פד"י לב (3) 589, 593, ת.א 1430/96, ( י-ם) אהרוני עודד נ' אומני הורייזן בע"מ (דינים מחוזי) פד"י לד (2) 846).  

בקביעת הנכות התפקודית יש לקחת בחשבון את נסיבותיו הרפואיות של הנפגע, ולבחון האם נכותו הרפואית טומנת בחובה הגבלה תפקודית בכושרו להשתכר. מקצועו של הנפגע מחד, ומצבו הנפשי ויכולת ההסתגלות שלו מאידך, ישפיעו ללא ספק על קביעת מידת התפקודיות של הנכות שנגרמה לו (ע"א 627/88, ימיני נ' שאבי, פד"י מז (4) 155.

תצהיר התובעת (ת/3) ניתן בשלב מאוחר יותר (ביום 4.7.07), כאשר התובעת היתה בת 16. בתצהירה אין דבר וחצי דבר באשר לחיכוך הצלקת עם בגדים, הקושי שנוצר בשל מיקומה של הצלקת בלבוש חזיה או בנשיאת תיקים. בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי היא לובשת חזיה רגילה. עדותה של התובעת כי היא מתביישת בצלקת וכי ברור לה כי תתקל בקשיים כאשר תרצה לעסוק במחול באופן מקצועי הופרכה בחקירתה הנגדית. התובעת הודתה כי היא רוקדת מגיל צעיר, עברה מסלול לימודים רגיל, רוקדת באופן תדיר מאז האירוע, ואף מופיעה בפני קהל.

            אמור מעתה, לצלקת אין כל השלכה תפקודית.

ד.         גובה הנזק באשר לתובעת