פסק-דין בתיק א 62887/03

 שרה ראובני, התובעת בתיק זה, הגישה את תביעתה כנגד מדינת ישראל - משרד החינוך, בית הספר גמנסייה קציר, ועיריית חולון  בעקבות פגיעת גוף שנגרמה לה בשעה ששיחקה כדורסל על מגרש השייך לעירייה. התובעת טענה כנגד הנתבעות לאחריות לאירוע המקרה בו נפגעה, שכן בזמן נפילתה ופגיעתה " היו על במגרש מפוזרים חול, אבנים, חצץ,ומים , לרבות על החלק בו נדרשו התלמידים לרוץ במסגרת המשחק. התובעת יחסה לנבעים את האחריות לתאונה בגלל שהחזיקו את המגרש עם מפגעים כאמור והורו לתלמידים לשחק בו כך .

  הנתבעת 1 דחתה את טענת התובעת המייחסת לה אחריות לתאונה בכך שהמדינה  מפעילה אך ורק פיקוח פדגוגי ומנהלתי במסגרת אחריותה השלטונית הכללית, ואילו הנתבעות 2-3  דחו את טעות התובעת בענין אחריותן שלהן לאירוע .

  לאחר שמיעת הראיות בתיק הגיעו התובעת והנתבעים 2-3 לידי הסכם פשרה לפיו ישולמו לתובעת סכומי כסף ע"י הנתבעים- 2-3 , ואילו שאלת השתתפותה של המדינה תוכרע בפסק דין נפרד . (ראה פרוטוקול הדיון מיום 14/2/06 )

  המדינה לא חלקה על סבירות סכום הפשרה אליו הגיעו התובעת והנתבעים 2-3 .

בדיון שהתקיים ביים 14/2/06 הוסכם על כל הצדדים כדלקמן

" הסכום ישולם בשלב זה כמימון ביניים על ידי הנתבעות 2-3 , כאשר בשאלה אם הנתבעת 1 תשתתף בסכום הזה ובכמה - תוכרע בנפרד בהמשך

ב"כ הנתבעת 1 אינה חולקת על סבירות הפשרה אך חולקת על חובתה לשלם סכום כלשהו ממנו ושומרת לעצמה את הזכות לטעון כנגד אחריותה "

   בסיכומי טענות שהגישו הנתבעות , חוזרת כל אחת על טענותיה, כאשר המדינה טוענת כי אין היא חבה כלפי התובעת בכל אחריות במישור דיני הנזיקין, שכן בית הספר בו אירעה התאונה הנו באחריותה , בחזקתה ובשליטתה של העירייה , וכי הפיקוח אותו מפעיל משד החינוך על מערכת בית הספר הוא פיקוח פדגוגי בלבד, מכוח סמכות שלטונית של המדינה .המדינה  טוענת כי אין עליה כל חובה להשתתף בסכום ששולם לתובעת.

 מנגד הנתבעות 2-3 חבות בחובת פיקוח על הנעשה בזמן שיעורי החינוך הגופני, ואף טוענות כנגד הנתבעת 1 , בכך שלא הפעילה פיקוח אפקטיבי על בית הספר, הן בגין כך שהיו שלושה מפקחים על החינוך הגופני על מאות כיתות, והן בכך שלא קיים את חובתו לערוך ולשמור על רישומים בדמות של דוחו"ת  פיקוח , דבר , שלגרסת הנתבעות 2-3 גרם להן לנזק ראייתי .

   במהלך שמיעת הראיות הוגשו תמונות של המגרש בו נטען כי אירעה הנפילה . לא היתה הכחשה כי המגרש אשר באותן תמונות אכן שייך לנתבעות 2-3 , בחלק מן התמונות רואים שיירי חול , מרצפות, ואף שלוליות מים .

   כמו כן הוגש חוזר מנכ"ל מיוחד ז' ( התשנ"ז ) ",נוהלי בטיחות במערכת החינוך) נ/1 .

בנ/1 פרק י' שכותרתו , "כללי בטיחות בשיעורי החינוך הגופני " . בפרק זה מצוין במפורש :

"1- שיעורי החינוך הגופני ייערכו במקומות מתאימים. אם יש ספק לגבי התאמת המקום , על המורה להתייעץ בשאלה עם המפקח על החינוך הגופני של בית הספר . המורה לחינוך גופני רשאי לצאת עם התלמידים מתחומי בית הספר לריצה על מדרכות או בכביש צדדי...........

2- המורה הנותן את השיעור לחינוך גופני חייב להימצא עם תלמידיו

3- המורה לחינוך גופני אחראי ............- ( וכאן באה שורה של מטלות שעל המורה לחינוך גופני לקיים ) .

 נ/1 הנו כאמור חוזר המנהל הכללי של משרד החינוך ,מטעם הנתבעת 1 , ובו הנחיות שעניינן בטיחות במוסדות ספורט ומקומות ומתקנים בהם מתקיימים שיעורי חינוך גופני .

  האם די בכך שהנתבעת 1 מנפיקה באמצעות משרד החינוך שלה , את חוזר המנכ"ל הנ"ל, בלי שיהיה בצדו גם פיקוח פעיל ויעיל, הדואג לקיום ההנחיות?  ברי שלא די בכך .

   עדת ההגנה מספר 1 גב' שרה יולס , שהיא מנהלת בית הספר בוא אירע המקרה, מעידה שמדובר בבית ספר חדש , הנמצא בפיקוח משרד החינוך .

העדה נשאלה גם לגבי דוחו"ת פיקוח מטעם משרד החינוך על שיעורי החינוך הגופני בבית הספר, והשיבה בהן. העדה נתבקשה להמציא את הדוחו"ת , אך אלה לא הומצאו.