פסק-דין בתיק א 62640/05

מבוא

1.                  בפניי תביעת התובע יליד 18.11.85, בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונה שאירעה ביום 18.09.04  (להלן: " התאונה").

2.                  לטענת התובע, התאונה הינה "תאונת דרכים" כהגדרתה ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

3.                  הנתבעות 2 ו-3 (להלן: " הנתבעות") הינן מבטחות השימוש ברכב מס' רישוי 7572487 (להלן: " הרכב").

4.                  הנתבע מס' 1 הינו אחיו של התובע (להלן: "האח"), ועל פי הנטען במועד התאונה נהג ברכב.

5.                  לטענת התובע, במועד הנ"ל נהג האח ברכב כאשר התובע נוסע עימו ברכב. בדרכם חזרה לכיוון ביתם, הבחינו כי מנוע הרכב מתחמם, על כן עצר האח את הרכב, התובע והאח הרימו את מכסה המנוע, האח פנה לתא המטען של הרכב על מנת להוציא ממנו מיכל מים. אותה עת הבחין התובע בנזילת מים מאחד הצינורות שבמנוע הרכב, הכניס את ידו הימנית על מנת לעצור את נזילת המים, ותוך כדי כך הכניס גם את ידו השמאלית אשר נתפסה לפתע בחגורת המנוע  ועקב כך, נגרמה קטיעה של אצבעות 2,3, בכף ידו השמאלית.

6.                  לטענת הנתבעות, התאונה כלל לא אירעה, ואם אכן אירעה, היא אירעה בנסיבות שאינן מהוות "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. מוסיפות וטוענות הנתבעות, כי קיימות סתירות של ממש בעדויות עדי התובע, עדות התובע הינה עדות יחידה של בעל דין שאין לקבלה, ועל כן יש לדחות את התביעה.

7.                  כן חלוקים הצדדים בשאלת גובה הנזק.

8.                  פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את חקירותיהם הנגדיות של התובע והאח, ועדותו של חובש מד"א, מר פרץ ירון (להלן: " החובש").

כן קראתי בעיון את תצהירי עדויותיהם הראשיות של התובע והאח, העתקי המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים, וכן את חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש - ד"ר ארסבן, אורתופד.

            כמו כן שמעתי בישיבת יום 17.09.07 את סיכומיהם של ב"כ בעלי הדין.

דיון

החבות

מבוא

9.                  אקדים ואומר, כי מצאתי כי דין התביעה להתקבל, וזאת מששוכנעתי כי התאונה אכן אירעה כנטען על ידי התובע.

10.              התובע לא נכח, בהסכמתו, במהלך עדותיהם של החובש והאח, על אף שאלו העידו לפניו. עדותו של התובע הינה קוהרנטית והיא עמדה בחקירה נגדית מטעם ב"כ הנתבעות, כמו גם בפני שאלות בית המשפט אשר הקשה לא מעט על התובע, בניסיון להגיע לחקר האמת.

11.              לא מצאתי סתירות של ממש בין עדויותיהם של התובע והאח, בינן לבין עצמן, כמו גם בינן לבין המסמכים הרפואיים, לרבות דו"ח מד"א שנערך על ידי החובש דקות ספורות לאחר קרות התאונה.

12.              סימן השאלה היחיד, לדעתי, אשר יכול ולא בא על פתרונו "הסופי", הינו אמירתו של החובש כי, נמסר לו על ידי מי מהאנשים שליוו את התובע לאמבולנס, כי התובע נפגע מרוטור של מנוע של כלי רכב מסוג ג'יפ ולא מסוג רכב פרטי, שהינו סוג "הרכב", נשוא התביעה. מהטעמים שיובאו להלן, איני סבור כי יש בקושייה זו כדי להביא לדחיית התביעה.

13.              לא הוברר מי מסר לחובש מידע זה אשר לא נרשם על ידיו בכל מקום שהוא, לרבות בדו"ח מד"א. כן לא ידוע האם מי שמסר לחובש את אותו מידע (בהנחה כי אכן כך נמסר) היה עד לאירוע התאונה. מכל מקום, ברי כי התובע לא מסר לחובש כל מידע באשר לנסיבות התאונה, כפי שנאמר ע"י החובש.