פסק-דין בתיק א 62341/03

כרטיס אשראי יוקרתי מסוג פלטיניום, שימש לביצוע רכישות בסכום נכבד של 93,000 ש"ח. בעליו של הכרטיס טוען כי איבד את הכרטיס בקזינו של בית מלון ברומניה, והרכישות לא בוצעו על ידו. האם זכאית התובעת לתשלום הסכום הנדרש בתביעתה? זו השאלה בה נעסוק עתה. 

העובדות בקצרה

התובעת הנפיקה לנתבע כרטיס מסוג אמריקן אקספרס זהב, ולאחר מכן כרטיס אמריקן אקספרס פלטיניום (להלן: "הכרטיס").

אין מחלוקת, כי בוצעו באמצעות הכרטיס רכישות בסך של 93,349 ש"ח, בארץ ובחו"ל.

התובעת טוענת, כי לאחר ששילמה לספקים השונים את הסכום הנ"ל, ביקשה לחייב את חשבונו של הנתבע בבנק לאומי, על פי כתב הרשאה שנתן לה הנתבע. החיובים לא כובדו על ידי הבנק והוחזרו לתובעת, בטענה שהנתבע ביטל את ההרשאה לחיוב חשבונו בבנק.

הנתבע טוען, כי בתאריך 29.11.02 נסע לחופשת סוף שבוע ברומניה. במהלך חופשתו הקצרה בילה, בין היתר, במסיבה שנערכה בקזינו של בית המלון. במהלך המסיבה איבד את הארנק ובו הכרטיס. מיד עם חזרתו לארץ בתאריך 1.12.02 דיווח לתובעת על אובדן הכרטיס והזמין כרטיס אשראי חדש.

הנתבע מודה, כי השתמש בכרטיס לביצוע רכישות בסך של 3,000 דולר בלבד. לדבריו, לא שילם את הסכום הנ"ל לתובעת, מאחר שעומדת לנתבע טענת קיזוז בסך של 15,000 ש"ח, בשל עגמת נפש שנגרמה לו, לאחר שהתובעת ביטלה את הכרטיס בעת שהותו בחו"ל, מבלי ליתן לו הודעה מראש.

סכום התביעה

ב"כ הנתבע טוען בסיכומיו, כי התובעת לא הציגה כל ראיה המוכיחה, כי שילמה לספקיה את הסך של 93,349 ש"ח, או סכום אחר כלשהו. לדבריו, אין לסמוך על תצהירו של ע/ת מר משה אליהו, המשמש כסגן מנהל מחלקת בטחון אצל התובעת, מאחר שלא צורפה לתצהיר ראיות מקוריות, המעידות על תשלום הסכום הנ"ל.

התובעת הציגה העתקים של שוברי תשלום, הנחזים להיות חתומים בידי הנתבע, וכן העתקי קבלות אשר התקבלו מרומניה (נספח ג' לתצהירו של מר אליהו).

אכן, המסמכים המקוריים לא הוצגו במהלך הדיון, אך מר אליהו הסביר זאת בעובדה שמערכת השוברים היא ממכונת, והשוברים נשלחים באמצעות מחשב: "כשאני מקבל את השובר הוא עולה לי על המסך, הוא לא נשלח לי בדואר... זו הדפסה של המסך" (ע' 19 ש' 24).

הדרישה להגשת מסמכים מקוריים היא דרישה אנכרוניסטית, שאין לה מקום במציאות הממוחשבת של ימינו. בסיכומי תשובתו הפנה ב"כ התובעת לפסק דינו של כב' השופט חשין בע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, דינים עליון, כרך נט, 947, שבו נאמר כדלקמן:

"בעידן הטכנולוגי המואץ שאנו נספחים עמו, דבקות עיקשת בכלל התובע הצגת מקור דווקא - מקור להבדיל מצילום או מפלט של ראיות אלקטרוניות - יש בו כדי להניח מכשולים בלתי ראויים על דרכו של בעל דין".

ע/ת מר אליהו נתן הסבר מניח את הדעת לעובדה שהוצג צילום של הדפסה מהמסך, ולא מקורו של המסמך. איש אינו טוען כי מדובר במסמכים שזויפו על ידי התובעת, חס וחליליה. המסמכים מלמדים על חיובים שנעשו בתקופה בה שהה הנתבע ברומניה, אליבא דגרסתו הוא. לפיכך, לא מצאתי כל יסוד לפקפק באמיתות טענתה של התובעת, כי שילמה לספקי השירותים בחו"ל תמורת השימושים שבוצעו בכרטיס האשראי.

התובעת אינה יודעת להסביר את סכום התביעה

טענתו השניה של ב"כ הנתבע היא, כי התביעה הוגשה ע"ס של 99,057 ש"ח, למרות שלטענת התובעת היא שילמה לספקיה סך של 93,349 ש"ח בלבד. לדבריו, מר אליהו ניסה להסביר את קיומו של הפער בין הסכומים הנ"ל, בטענה כי סכום התביעה כולל ריבית והוצאות, אך מיד חזר בו מדבריו (ע' 16 לפרוטוקול).

ב"כ התובעת לא התייחס להפרש בין הסכומים הנ"ל בסיכומיו או בסיכומי תשובתו. גם בכתב התביעה, שהוגשה בסד"מ, אין הסבר לפער בין סכום הקרן, ששולמה על ידי התובעת לספקים השונים בחו"ל (סעיף 5), לבין סכום התביעה. יתכן שהסכום חושב על ידי צירוף הפרשי הצמדה וריבית לקרן, אך אין בידי לדלות נתון זה ממסמכי התובעת.

לפיכך אני קובעת, כי יש להעמיד את התביעה ע"ס של 93,349 ש"ח, הנתמך בדפי החיוב שצורפו לתצהירו של מר אליהו (נספח ג1) ובמסמכי החיוב עצמם (נספח ד).

התובעת לא סתרה את טענת הנתבע, כי החיובים נובעים משימוש לרעה בכרטיס האשראי

טענתו העיקרית של הנתבע היא, כזכור, כי הכרטיס אבד בעת שהותו בחו"ל ונעשה בו שימוש לרעה. לכן סבור הנתבע, כי אין להשית עליו את התשלום בגין מרבית החיובים שבוצעו באמצעותו כרטיס האשראי.

התובעת כופרת באמיתות טענתו של הנתבע  וסבורה, כי מדובר בהמצאה שנועדה לאפשר לנתבע להתחמק מתשלום חובו לתובעת. התובעת הגיעה למסקנה, כי הנתבע הוא אשר ביצע את השימושים בכרטיס, בעיקר על סמך שיחה טלפונית שנערכה בין חוקרת מטעמה, גב' דריה קושניר, לבין הנתבע.