פסק-דין בתיק א 62300/04

יסודן של התביעה והתביעה שכנגד בתאונת דרכים מיום 23.3.04, בה היו מעורבים רכב מסוג דייהטסו המבוטח באמצעות התובעת - איילון חברה לביטוח בע"מ, עם צבאית מסוג אופל הנהוגה בידי הנתבע 1.

מקום התאונה - שדרות רוקח ברמת גן, כביש דו סטרי, בעל נתיב נסיעה לכל כיוון, כאשר אין חולקין כי הדייהטסו נסעה בכביש ומאחוריה נסעה האופל.

דא עקא שבשלב מסוים, לגרסת התביעה, אותתה נהגת הדייהטסו שמאלה, והחלה בפניה, כאשר נפגעה על ידי האופל שעקפה אותה משמאל כאשר מיקום האימפקט הינו בחלקו האחורי של האופל, אשר בהמשך נהדפה לעבר עמוד וניזוקה הן מאחור והן מקדימה.

הנתבעים כפרו באחריותם לתאונה מן הטעם כי נהג  האופל עקף את הדייהסטו כדין, משראה כי זו מאיטה, וסבר כי מחפשת חניה מימין, כשלפתע סטתה הדייהטסו שמאלה ללא איתות, האופל בניסיון למנוע תאונה סטה אף הוא שמאלה, אולי שני כלי הרכב התנגשו.

כמו כן הגישה הנתבעת 2 תביעה שכנגד בגין נזקי האופל.

מטעם התובעת העיד עת/1, עובר אורח שהיה במקום,  אשר את עצם התאונה לא ראה, אולם, כדבריו שמע את המכה, הרים את ראשו וראה את שתי המכוניות.

בעדותו יש כדי לשפוך אור על מקום התאונה ועל מיוקם כלי הרכב מיד לאחריה.

מעדותו למדתי כי מיד לאחר האימפקט והתאונה, ראה את הדייהטסו, שרובו היה כבר בשדרות השושנים, וחלקו האחורי בלבד בולט לשדרות רוקח, כשהוא פגוע באזור הגלגל האחורי, ואילו האופל עמד ליד חלקו האחורי של הדייהטסו.

טוען בפני ב"כ הנתבעים בסיכומיו כי אין לסמוך על עדותו של עד זה שלא ראה בעיניו את אירוע התאונה, ועדותו הינה מכלי שני ומפני הסברה, דא עקא שלעדותו יש משקל רב הן באשר למקום האירוע - לגביו חלוקים הצדדים, והן למיקום כלי הרכב לאחר התאונה.

אשר לעדותה של מבוטחת התובעת - זו לא הובאה לעדות מאחר שעברה להתגורר בחו"ל, ולפיכך לא ניתן היה להביאה לארץ. אולם, וכפי שעולה מסיכומי ב"כ התובע, מוטב היה לה לטענה זו שלא תועלה שכן, במועד המקורי שהיה קבוע לשמיעת התיק (ה - 1.3.05), היתה העדה בארץ, אולם לבית המשפט הוגשה בקשת דחיה מטעם הנתבעים בשל חילופי מתמחים בפרקליטות, ב"כ התובעת לא נתנה הסכמתה לבקשה, אולם ועל מנת שלא להכביד על ייצוג הנתבעים, נעתר בית המשפט לבקשה, וכאמור, במועד הנדחה כבר לא היתה העדה בארץ.

לפיכך, מצאתי שלא לקבל את האמור בסיכומי ב"כ הנתבעים ככל שהם מתייחסים לאי הופעתה של עדה זו לעדות, ולא מצאתי לזקוף הדברים לחובתה של התובעת.

מאידך קראתי בעיון את סיכומיו המלומדים של ב"כ הנתבעים, הפוסל אחת לאחת את ראיות התביעה, ולא מצאתי בהם כל התייחסות לעדויות ההגנה - קרי, לעדותו של הנתבע 1, אשר כפי שפרטה ב"כ התובעת בסיכומיה, מסר מספר גרסאות - 4 במספר, כל אחת שונה מחברתה הן באשר למקום התאונה והן באשר לאופן התרחשותה, כאשר אף אחת מן הגרסאות אינה מתיישבת בסופו של יום עם תוצאות התאונה ומקום האימפקט ברכב התובעת. קרי, פינה אחורית שמאלית.

לפיכך אין בידי לאמר כי הנתבעים הרימו באמצעות עדות זו, שהינה עדות עד יחיד, הנגועה בסתירות מהותיות, את הנטל המוטל עליהם להוכיח את התביעה שכנגד.

אשר לטענת הנתבעים כי רחוב השושנים הינו מעבר להולכי רגל בלבד - לטענה זו לא נמצא כל סימוכין בחומר הראיות.

לגופו של עניין - ולאחר ששקלתי את כל מכלול העדויות שבפני, התרשמתי כי מדובר בשני נהגים שלא  מילאו אחר מצוות תקנות התעבורה, ולפיכך יש לראותם אחראיים במידה שווה לאירוע התאונה.

אשר למבוטחת התובעת, בין אם זו ביקשה לפנות שמאלה לחניית בניין, ובין אם ביקשה להיכנס לרחוב שד' השושנים, היה עליה לוודא בוודאות מלאה כי אין כל רכב נוסע מאחוריה ומשמאלה, באופן שפנייתה לא תהווה מפגע לתנועה.

מאידך, גם הנתבע 1 חטא בהתנהגותו משיצא לעקיפה  בסמוך לצומת (וכן התרשמתי מעדותו של עת/1 שהותיר עלי רושם מהיימן ואין לו כל נגיעה למי מן המעורבים), מבלי שיכול היה לסיים את העקיפה לפני הצומת, ועל אף שראה לגרסתו את רכב הדייהטסו מאט, יתר על כן מיקום הפגיעה בדייהטסו מצביע על כך כי הרכב הספיק להשלים כבר את מרבית הפניה (ראה לעניין זה מיקום הרכב על פי עדותו של עת/1).

בנסיבות אלה סבורתני איפה, כי הנהגים אחראיים באופן שווה לאירוע ולתוצאותיו, ובשים לב לסכומי התביעה והתביעה שכנגד, מצאתי לדחות את התביעות הדדית ללא צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.