פסק-דין בתיק א 62225/04

מבוא

1.             בפני תביעת התובעת, קטינה, ילידת 12.4.89, בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת באירוע שארע ביום 28.10.02 (להלן: " האירוע").

2.             בעת האירוע הייתה התובעת תלמידה בכיתה ח' בחטיבת הביניים ע"ש מיכה רייסר בעיר ראשל"צ (להלן: " ביה"ס").

האירוע ארע במהלך טיול שנתי של 3 כיתות ח' בביה"ס בעת ביקורם במקום הידוע בשם מערת הפלמ"ח (להלן: " האתר"). בטיול השתתפו כ - 100 - 120 תלמידים אשר לוו ע"י מס' מורים ומלווים נוספים.

3.             עובר לאירוע, סיימו התלמידים ביקור במערה הנמצאת באתר. מיד לאחר מכן, כובדו התלמידים במזון קל שהוכן לכבודם והונח על שולחנות בקצותיה השונים של הרחבה הממוקמת בצמוד למערה (להלן: " הרחבה").

לאחר שהתלמידים סיימו לאכול, הם התבקשו לשבת ברחבה סביב מדורה (שטרם הודלקה), על מנת לשמוע הרצאה (להלן: " ההרצאה"). התובעת, כמו גם רבים מחבריה ללימודים, התיישבה סביב למדורה.

זמן קצר לאחר מכן נפל מיחם שהכיל מים חמים (להלן: " המיחם") ביחד עם  השולחן עליו ניצב (להלן: " השולחן"). השולחן היה ממוקם במרחק של מטרים ספורים ממקום ישיבת התובעת, ועל כן מים שנשפכו מהמיחם נשפכו על פלג גופה התחתון של התובעת, וכן על שתיים מחברותיה שישבו בסמוך לה.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות המפורטות לעיל.

4.             התובעת הגישה תביעתה כנגד ביה"ס, עיריית ראשל"צ (להלן: " העירייה") שהינה בעלת המקרקעין של ביה"ס, וכן כנגד מדינת ישראל (להלן: " הנתבעת"), כמי שהייתה מעסיקתם של מורי ביה"ס. 

5.             הנתבעת שלחה הודעה לצד שלישי כלפי קיבוץ משמר העמק (להלן: " הקיבוץ"), אשר בחצריו נמצא האתר, וכנגד עמיאל ענבר תיירות בע"מ (להלן: " החברה"), כמי שהתקשרה בהסכם עם הקיבוץ (להלן: " ההסכם") ולפיו קיבלה לחזקתה ולתפעולה את האתר.  

6.             לטענת הנתבעת, על הקיבוץ ו/או החברה לשפותה בגין כל חיוב שתחויב כלפי התובעת, וזאת, בין היתר, עקב רשלנותם שגרמה לאירוע.

7.             הקיבוץ הגיש כתב הגנה בו טען כי החברה היא זו שהפעילה את האתר, וכי היא זו שחבה בכל חבות. כן הוסיף וטען הקיבוץ כי המיחם הופל בשל התנהגותם הפרועה של חלק מתלמידי ביה"ס, חרף האזהרות החוזרות ונשנות.

8.             הקיבוץ שלח הודעה לצד רביעי כנגד החברה. לטענת הקיבוץ, על החברה לשפותו בגין כל חיוב בו יחויב, אם וככל שיחויב.

9.             החברה הגישה כתב הגנה, בו טענה כי הקיבוץ הוא זה שהפעיל את האתר וכי על כן, דין ההודעה כנגדה להדחות. בד בבד, הגישה החברה הודעה לצד רביעי כנגד מבטחת אחריותה - המגן חברה לביטוח בע"מ (להלן: " המגן"), הנתבעת והעירייה.

10.         בד בבד, הגישה החברה הודעה לצד חמישי כנגד אותם צדדים רביעיים וכן גם כנגד הקיבוץ. בהודעתה זו טענה החברה כי הקיבוץ הפעיל את האתר, ועל כן, עליו מוטלת האחריות לאירוע התאונה.

11.         בפתח ישיבת יום 27.11.06, נדחתה, בהסכמת הצדדים, התביעה כנגד העירייה, וכן ההודעות שנשלחו כנגד העירייה. לאחר תום שמיעת הראיות נמחקו, לבקשת החברה, ההודעות לצד רביעי וצד חמישי שהוגשו על ידה.

בסופו של יום, נותרו על כנן ההודעה לצד שלישי שנשלחה ע"י המדינה כנגד הקיבוץ והחברה, וההודעה לצד רביעי שנשלחה ע"י הקיבוץ כנגד החברה.

12.         לטענת הקיבוץ, הפעילות באתר והחזקה בו נמסרו לחברה, כי אנשי הקיבוץ פעלו עפ"י הוראותיה וכי האחריות כלפי התובעת חלה על החברה בלבד.

13.         אין מחלוקת בין הצדדים כי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה. המחלוקת הינה, כאמור, בין הנתבעת, החברה והקיבוץ, ובינם לבין עצמם בשאלה האם על מי מהם לשפות את הצד שכנגד.

14.         פסה"ד ניתן לאחר ששמעתי בישיבת יום 27.11.06 את העדים כדלקמן: