פסק-דין בתיק א 62208/07

בפני תביעה כספית לתשלום סך של 9,240 ש"ח. 

בין התובע, עוה"ד אבינו ביבר לבין הנתבעת, הגב' גלית פינטו נחתם הסכם שכר טרחה לשם ייצוגה של הנתבעת בבית המשפט במחוזי.

הצורך בהגשת הערעור נסוב סביב החלטת בית משפט השלום, בשבתו כועדת ערר לפי חוק הנכים, שלא לקבל את תביעת הנתבעת להכרה כנכת צה"ל עקב פציעה שעברה במהלך שירותה הצבאי. במסגרת ההסכם שנחתם בין הצדדים נקבע כי באם הערעור יתקבל, והנתבעת תוכר כנכת צה"ל יהא זכאי התובע לשכר טרחה בסך 8,000 ש"ח + מע"מ.

בחודש אוקטובר 2007 התקבלה החלטה בערעור לפיה הערעור התקבל. משכך, הוכרה הנתבעת כנכת צה"ל והוא, כבא כוחה, זכאי לקבל את שכר טרחתו על פי ההסכם האמור. עם זאת, ולמרות שדרישתו לקבל את שכר הטרחה האמור התקבלה אצל הנתבעת, הרי שהלה לא נענתה לבקשתו ושכר הטרחה האמור מעולם לא שולם על ידה.

משכך, ובלית כל ברירה אחרת, נאלץ התובע להגיש תביעה זו בסדר דין מקוצר.

הנתבעת, בבקשתה למחיקת כותרת התכחשה להצהרותיו של התובע. ראשית, הנתבעת כלל לא הוכרה כנכת צה"ל ועודנה עליה לעבור ועדה רפואית של הצבא. משכך, בסיס טענתו לשכר טרחה איננה נכונה.

שנית, טענה הנתבעת כי אביה שילם לתובע סך של 11,800 ש"ח בכדי שייצג אותה כדבעי. במקום זאת, מספר דקות לפני הדיון, הופיעה עורכת דין צעירה ולשיטתם חסרת ניסיון.

שלישית, הערעור התייחס, בין היתר, לחוות דעת מומחה רפואי לעניין. לשיטתם, הערעור "לא ממש" התקבל שכן הנתבעת ביקשה כי ייקבע שנכותה "נגרמה"  במהלך שירותה הצבאי, בעוד שערכאת הערעור קבעה  כי קיימת "החמרה" של מצב קיים.

לאור כל האמור לעיל הרי שהתובע לא זכאי לשכר הטרחה הנתבע כלל, או לחילופין שעדיין לא הגיעה השעה לשילומו.

בתאריך ה - 31/12/07 התקיים בפני הדיון בבקשתה של הנתבעת למחיקת כותרת. במהלכו הוצע לצדדים כי הדיון שנערך יהא לדיון בתביעה גופה ולאחר מכן בית המשפט יפסוק בתביעה על דרך הפשרה.

דיון

הצדדים בחרו, בנסיבות  העניין, לתת לביהמ"ש להשתמש בסמכותו ע"פ תקנה 212 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, ולקיים דיון בתביעה גופה. כמו כן, בחרו הצדדים להפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם,  על פי הקבוע בסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט.

יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו.

בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו.

המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה - המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת - מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים ( ראה אהרון ברק - על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11).   

כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים.

יש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג {ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337).  וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם)}.

אי לכך ולאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים {(ראה ת"א (ב"ש)187/93 פרץ אשר נ' קופת חולים של ההסתדרות (טרם פורסם), וכן ראה רע"א 5192/01 די וורלי נ' הלין (טרם פורסם)} ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות התרשמתי מטענות הצדדים ומהמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת, לשלם לתובע לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של 7,200 ש"ח (כולל מע"מ).

סכום זה ישולם ב - 10 תשלומים, שווים ורצופים של 720 ש"ח, החל מיום 1.2.08 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

איחור של יותר מ-7 ימים בביצוע תשלום כלשהוא מהתשלומים הנ"ל יאפשר לתובע לבקש פסיקתא מבית המשפט על מלוא סכום פסק הדין, בצירוף הוצאות ושכ"ט בגין ההליך הנוכחי, בסך של 3,600 ש"ח + מע"מ, ולהוציא לפועל את פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל.