פסק-דין בתיק א 6190/04

1.         בהתאם להסכמת הצדדים, ניתן בזה פסק דין,  על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984.

2.         התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה כספית לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו בשל כך שנרשם, באמצעות הנתבעים, ללימודי תואר ראשון באוניברסיטתHERZEN PEDAGOGICAL INSTITUTE OF LENINGRAD, אשר נמצאת ברוסיה [השם שונה לשם RUSSIAN STATE PEDAGOGICAL UNIVRSITY].

עילת התביעה היא בגין כך שהתואר שקיבל, לאחר שסיים את לימודיו, לא הוכר  בישראל, על ידי המחלקה להערכת תארים ודיפלומות של משרד החינוך והתרבות.

במסגרת התביעה עתר התובע לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לו סך של 62,410 ש"ח, בגין החזר שכר לימוד (16,000 ש"ח), הוצאות (5,000 ש"ח), הפסדי שכר וגמול מקצועי שהיה מקבל אילו התואר היה מוכר (20,800 ש"ח), שכ"ט עו"ד (1,000 ש"ח) עגמת נפש (10,000 ש"ח) והוצאות בגין אגרת המשפט [בכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 15.3.2006, נותר על כנו סכום התביעה המלא, אך שונתה החלוקה הפנימית, בין ראשי הנזק].

כתוצאה מכל האמור בכתב התביעה, טוען התובע, כי הנתבע לא אמר את האמת ואף רימה אותו, ובמעשיו אלה נהג שלא בתום לב ואף במרמה לצורך הפקת רווח כספי, דבר המהווה הפרת ההסכם שנכרת בינו לבין התובע.

3.         ביום 27.02.06, במסגרת הדיון שנתקיים בפני, הגיעו בעלי הדין להסכם לפיו התובענה תוכרע על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א. לחוק בתי המשפט, ללא נימוקים ועל יסוד כל המסמכים שבתיק ביהמ"ש ועל סמך חקירות קצרות של בעלי הדין.

4.         בית המשפט אישר את הסכמת הצדדים האמורה לעיל, נתן לה תוקף של החלטה וקבע את התיק לשמיעת העדים מטעם הצדדים.

5.         בעלי הדין העידו בפני ונחקרו חקירות נגדיות, וב"כ בעלי הדין סיכמו טענותיהם בע"פ ואף ניתנה להם אפשרות להשלים טיעוניהם בכתב.

6.         השאלה העיקרית שעומדת בפנינו היא, האם הנתבע מס' 1 הציג בפני התובע, מצג שווא, לפיו התואר שיקבל, לאחר גמר הלימודים, יהיה בעל הכרה אקדמאית בישראל.

7.         אחר שעיינתי בטענות בעלי הדין, שמעתי העדויות וסיכומי ב"כ בעלי הדין, ועיינתי אף בתשובות משרד החינוך, החלטתי להורות על דחיית התובענה.

8.         נטל הראיה להוכיח את עילת התביעה על כל מרכיבה מוטל על התובע, ויש לקבוע, כי נטל זה לא הורם. לא הוכח בפני כי הנתבעים הפרו התחייבות כלשהי כלפי התובע, כמו גם הנזק הנטען היקפו, וביסוסו.

התובע לא הציג את הסכם ההתקשרות עם הנתבעים. התובע לא הוכיח, בכל דרך שהיא, את טענתו להתחייבותם של הנתבעים בכלל, ובפרט התחייבותו של הנתבע מס' 1, שהתואר שקיבל יוכר על ידי המחלקה להערכת תארים במשרד החינוך בישראל.

משנשאל הנתבע מס' 1 אם התובע שאל אותו, לפני תחילת הלימודים, אם התואר יוכר, השיב: " אני אומר שהוא שאל אותי, כן. אני הפניתי אותו למשרד החינוך, נתתי לו את שם האוניברסיטה, את כתובתה והפניתי אותו לשאול במשרד החינוך . . . בשום פנים ואופן לא אמרתי לו שהתואר שיקבל יוכר ע"י משרד החנוך . . .".

הוצג בפני מכתב של משרד החנוך מיום 4.2.1997 הממוען לתובע, ממנו ניתן ללמוד כי התובע, אכן פנה, באופן אישי, למשרד החנוך לצורך קבלת הקריטריונים להכרה בתואר וראה תשובותיו בעדותו הראשית: " אני פניתי למשרד החינוך בשנה הראשונה של הלימודים או בשנה השנייה. אמרו לי שהאוניברסיטה מוכרת...".

לשאלה מדוע לא טרח ללמוד באוניברסיטה בארץ השיב התובע: " אני אומר שבגלל שאין לי בגרות ולא קיבלו אותי". לשאלה אם יש בידיו של התובע הסכם בכתב או התחייבות להכרה בתואר השיב התובע: " אני אומר שיש התחייבות בע"פ של הנתבע מס' 1. לא זכור לי על הסכם בכתב".

9.         אשר על כן ולאור כל מה שנטען לעיל - אין לי אלא להורות על דחיית התובענה.

            אינני מצביע על הסיבה הספיציפית שגרמה לארועים נשוא התובענה, אך אין לפסול טענתם של הנתבעים, כי משרד החינוך הוא זה ששינה את הקריטריונים, במהלך השנים, כאשר השינויים החלו בשנת 1998, לאחר שהתובע החל את לימודיו, ובעקבות התארים שניתנו באוניברסיטת לטבייה.

10.        בשולי הדברים אומר כי לאור התוצאה אליה הגעתי - אין לי אלא להצטער על מצבו של התובע, בכך שהלימודים שלמד לא הוכרו בישראל, ואולם אין בכל האמור לעיל כדי ליצור חבות מסויימת מצד הנתבעים או מי מטעמם.

11.        בנסיבות העניין - אינני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.