פסק-דין בתיק א 61387/06

הנתבעים טוענים כי האחריות לתאונה רובצת על התובעת, אשר סטתה שמאלה לנתיב נסיעת רכב הנתבעים ובלמה. כמו ^-כן הם טוענים כי ערך רכב התובעת נמוך בהרבה מהנטען.

על מנת להכריע במחלוקות שבין הצדדים שמעתי את שני הנהגים ונוסע ברכב התובעת; כן עיינתי בשאר חומר הראיות שהניחו לפניי שני הצדדים, הכולל את הודעות הנהגים, תצלומי הנזק שנגרם לרכב התובעת, חוותדעת שמאיות ועוד.

בשאלת האחריות לאירוע התאונה:

בהודעתה, 'ת/1', טוענת התובעת כי עמדה בצומת לפני רמזור אדום כאשר רכב הנתבעים פגע ברכבה מאחור בחזקה.

הנתבע 2, בהודעתו, 'נ/1', טוען כי נסע בנתיב השמאלי מבין שניים המיועדים לנסיעה קדימה (אליו עבר כ ^-200 מ' לפני הצומת על מנת לעקוף כלי ^-רכב שנסעו באטיות בנתיב הימני), ולפתע, כשהיה

קרוב כדי חמישה מטרים לצומת, סטה רכב התובעת לנתיב נסיעתו. הוא בלם, אך לא הצליח למנוע הפגיעה.

לאחר שבחנתי, שקלתי ואיזנתי את חומר הראיות שלפניי, מצאתי כי התאונה התרחשה בנסיבות המתוארות בפי הנתבע 2, דהיינו כי רכב התובעת סטה שמאלה וחדר לנתיב נסיעת רכב הנתבעים, הנתבע 2 לא הצליח לעצור במועד, ופגע בו.

גרסת הנתבעים נתמכת בעדותו של הנוסע ברכב התובעת, המאשר כי עובר לפגיעה וסמוך אליה אכן סטה רכב התובעת לנתיב הנסיעה אשר משמאלו; כי הסטייה הייתה קרוב מאוד לקו הצומת (העד העיד כי הייתה מרחק כשבעה מטרים מהקו); כי הפגיעה אירעה כאשר שני כלי ^-הרכב בתנועה ולא כאשר רכב התובעת עומד, וודאי שלא כאשר הוא בהמתנה לפני רמזור אדום.

גרסת הנתבעים נתמכת גם בסתירות אשר נמצאו בגרסת התובעת, בעדותה לפניי, וכל שכן בסתירות שבין גרסאות התביעה לבין עצמן.

לפיכך, מששוכנעתי כי עובר לתאונה סטה, רכב התובעת שמאלה וחדר לנתיב נסיעת רכב הנתבעים, וזאת - בסמוך לקו הצומת, כאשר מטרת התובעת כלל לפנות שמאלה בצומת; גם לאור מיקום ועצמת הפגיעות בכלי ^-הרכב - מצאתי כי שני הנהגים נושאים באחריות לאירוע התאונה, ולאחר איזון כלל הראיות ועריכת מאזן ^-ההסתברויות מצאתי לחלק האחריות ביניהם בחלקים שווים.

עלכן, אני מחייבת הנתבעים לשאת במחצית נזקיה המוכחים של התובעת.

בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובעת בתאונה:

התובעת הגישה חוותדעת ערוכה בידי השמאי מר שמעון עמר ונושאת תאריך 25.07.06. בחוותהדעת מתייחס השמאי לנזקי הרכב, וקובע את ערכו בסך 11,5000 ש"ח.

ואולם בכל הנוגע לערך הרכב הנקוב, כאמור, אין השמאי מסביר עלסמך מה קבע את שווי הרכב. כן אינו מתייחס לפרמטרים המסוימים של הרכב כגון הקילומטרז' שצבר (הוא מציין כי הרכב נסע  3,194,990 ק"מ), מספר הידיים שעבר (מרישיון הרכב עולה כי התובעת הינה שישית), תאונות קודמות (השמאי מפרט מפורשות פגיעות בשלדת הרכב. יחד עם זאת הוא מציין בפירוש כי לא

התייחס לתיאור המקרה או לנסיבות האירוע, לפיכך אין לדעת אם הפגיעות הנטענות בשלדה מקורן בתאונתהדרכים נשוא התביעה או שמא מדובר בפגיעות השייכות להיסטוריה של הרכב), וכיוצא באלה גורמים שיש בהם, כידוע, להשפיע על ערכו של הרכב ועל שיעור ירידתהערך שנגרם בתאונה זו.

השמאי גם אינו קובע ואינו  מפחית את שווי השרידים.