פסק-דין בתיק א 61118/00

1.         בהסכמת הצדדים ניתן בזה פסק דין בהתאם לסעיף 4 (ג) לחוק הפלת"ד, על דרך הפשרה, לענין שיעור נזקי התובע, על סמך כל החומר בתיק.

2.         התובע יליד 1946 נפגע על פי הנטען בתאונת דרכים מיום 21.5.95, שעה 21:00 לערך, כהולך רגל. 

            התובע עבד כטכנאי מטוסים בתעשיה האווירית כאיש שטח ושב למקום עבודתו, לטענתו, לתפקיד פיקוח פקידותי.

3.         אין מחלוקת כי על התאונה חל חוק הפלת"ד תשל"ה - 1975 והתקנות לפי חוק זה וכי על הנתבעת - המבטחת - האחריות לפצות את התובע על נזקיו.

4.         אין מדובר בתאונת עבודה. התובע הגיש תביעה למל"ל להחמרת נכות כללית, המל"ל שילם לתובע כספים שנגבו מהנתבעת 2, אשר שילמה גם תשלומים תכופים.

5.         מומחה בתחום האורטופדי שמונה ע"י בית המשפט, פרופ' גנאל בדק את התובע ב- 24.9.01 והעריך את נכותו של התובע בקשר עם התאונה:

א.      נזק ללשכת הברך הקדמית משמאל לפי סעיף ביניים 35 (1) א'-ב' המקנה 5%.

ב.      צלקת גוף לפי סעיף מותאם 75 (1) ב המקנה 5%.

"נכות זו היא בתחום האסתטי".       

"לסיכום נכותו הכוללת היא 10%".

הצדדים ויתרו על חקירה נגדית של המומחה.

6.         לפשרה כח רב, אך היא אינה נעדרת מגבלות.

הפשרה אינה מנותקת מן הדין אלא יוצקת חסד בו.

הפשרה אינה מתעלמת ממושכלות בסיסיות בדין, כגון המוציא מחברו עליו הראיה, עדות יחיד, מידת ההוכחה ונטל הראיה.

כפי שבמקום בו אין חבות לא יפסק סכום נזק, אף אם הוא קיים, כך לא ייפסק סכום נזק נעדר בסיס ראייתי של ממש במקום שקיימת בו חבות.

"בעלי דין שנלחמו את מלחמת המשפט והביאו לידי חשיפתו, ברורו, ניתוחו וביצועו - תבוא עליהם ברכה. ואולם, ברכה כפולה ומכופלת תיפול על ראש בעלי דין המוחלים על מלחמתם ועושים שלום ביניהם".

(חיים ה' כהן, המשפט, 1991, עמ' 914).

"מצווה לאמר לבעלי דינים בתחילה: בדין אתם רוצים או בפשרה? אם רצו בפשרה עושין ביניהם פשרה. וכל בית דין שעושין פשרה תמיד - הרי זה משובח ועליו נאמר: משפט שלום שיפטו בשעריכם (זכריה, ח', טז').

איזהו משפט שיש עימו שלום? הווי אומר: זה בצוע. וכן בדוד הוא אומר: ויהיה דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל, ב, טו') איזהו משפט שיש עימו צדקה? הווי אומר: זה ביצוע והיא הפשרה" (רמב"ם, סנהדרין, כב, ד).